סא, ג

מאמר דבראשית כידוע וזהו כללות תוכן הענין בביאור אות חי"ת ודלי"ת רבת' דאחד שהוא בחי' החכמה שעושה בחי' ההתכללות שלמעלה מן ההתחלקות ומזה יבא בחי' ההתחלקות אח"כ וכך הוא ענין הדלי"ת רבתי שהוא כח ועצם הדבור הכולל כל צרופי אותיות הדבור שלמעלה מהתחלקו' צרופי הדבור כו' ולכך הן באין כסדרן בצרוף אותיות דאחד א' כתר דחכמה וחכמה שכולל ההתחלקות עד כח ועצם הדבור שכולל התחלקות הדבור בפרטי פרטיות והכל בבחי' יח"ע דאצי' עצמו וד"ל):

(סח) והנה להבין כ"ז בתוס' ביאור איך שהחכמה היא הכוללת כל מיני ההתחלקות וגם כח הדבור כו' הנה התחלקות המדות מבואר למעלה בבחי' המדות שבאדם איך שאין א' דומה לחבירו וכמו שאנו רואי' בעבודה שבלב בתפלה שיש מתפעל כך ויש מתפעל כך וכמ"ש ותוכן לבות ה' כו' ותוכן רוחות ה' פי' לבות הן התפעלו' המדות שבלב יש מתפעל בחדוה ויש מתפעל במרירות וגם שהתפעלות שניהם מדבר א' והוא משום שבהתפעלות המדות שבשכל יש מתפעל כך בשכלו וזה כך אעפ"י שהשכל א' והיינו ותוכן רוחו' ה' שאין דעותיהן שוות וכידוע שיש ב' מיני מדות מדות שבלב ומדו' שבשכל וכל מיני התחלקו' המדות שבלב בכמה אופני' שונים הכל הוא רק לפי אופן ריבוי התחלקו' המדות שבשכל דוקא ולכך השוון כא' תוכן לבות ותוכן רוחות שהלב והרוח ענין א' שהן בחי' המדות רק שהמדו' בלב הן התפעלו' הלב ומדות שבשכל נק' רוח והוא התפעלות השכל ולמעלה ממקור המדו' שבשכל הוא בבחי' מוח החכמ' דוקא לפי שבבינה שהוא מוח ההשגה כבר יש מקור להתפעלות השכל לחסד או דין או אהבה ויראה או חדוה ומרירות וגם בבחי' תמצית ההשג' דבינה הנק' עומק המושג שהוא פנימי' בינה גם שם מוכן ועומד להתפעל באופן מיוחד רק שכלול עדיין כעובר במעי אמו ויוצא מיד לגלוי מאחר שנק' אם הבנים כידוע משא"כ בנקוד' דחכמ' אין שם גם בהעלם להיות התפעלות מיוחדת כחדוה או מרירות רק ההתפעלות בנקוד' חכמ' שנק' ראי' כידוע היא היולית לא נודע עדיין באיזה אופן יבוא גם התפעלות השכל כשיבא בהשגה ולזאת ממילא מובן שהחכמ' כלול הכל בה מה שעתיד לבא לידי גלוי במוח ולב והוא אמיתי' המקור לכולם יחד ולפ"ז יובן גם בענין בחי' התכללות המדות שהוא כאשר יבא אור המדה במזיגה והרכבה מחו"ג וכה"ג שהוא ג"כ באופן מיוחד הוא מורכב וא"כ יש כמה מיני הרכבות ומזיגות לאין שיעור כנ"ל הנה ודאי הכל ימצאו בגלוי כאו"א בפ"ע במדות שבלב ובמדו' שבשכל וגם בעומק המושג כאו"א יש לו מקום שם בהעלם שמיד יבא לגלוי כנ"ל אבל בנקוד' חכמ' לא שייך לומר כלל שכלולי' שם כל ריבוי אופני התכללות המדות גם בבחי' העלם אלא שהחכמ' הוא בחי' כח היולי שממנו יבא כל מיני התכללו' של המדו' בשכל שבמוח בלב אח"כ אבל בחכמ' עצמה אין שם הבדל כלל בין חדוה למרירות גם בהיותן בבחי' התכללו' ומזיגה ולא יתכן שם לומר לא התחלקו' המדות ולא התכללו' שלהם באופני' שונים אלא כולם כא' ממש נכללים בה בבחי' כח היולי ופשוט מבלי ימצא עדיין להתחלקו' או התכללו' ע"ד הדוגמא שצופה ומביט על דבר מה שנסקר כל חלקי' שבו כא' מבלי יש קדימה לזה החלק ע"ז החלק כמ"ש במ"א שנק' מח' כללית ואמנם כאשר יסולק אור החכמ' אז מן החכמ' ולמטה מסתעף שיש ההתחלקות והתכללו' המדות דשכל ולב כאו"א בפ"ע כנ"ל וממילא נמשכים בדבור בצרופי התחלקו' רבי' כנ"ל וד"ל והנמשל מזה ידוע למעלה במדות דז"א ששרשם במדו' דבינה שנק' אם הבנים