סא, ד

שע"ז א' לך ה' הגדולה כו' שהן בריבוי ההתחלקות ובריבוי ההתכללות כנ"ל באריכות הנה גם בבחי' פנימי' בינה יש לכאו"א מקור בפ"ע אך ורק בבחי' נקודה דאור אבא שם הוא בחי' כח כללי שכוללם יחד בסקירה אחת מבלי ימצא מקור עדיין לבחי' התחלקו' והתכללות אלא כולם מתייחדי' שם כא' ממש וכמ"ש כולם בחכמה עשית שבחכמה כולם כא' עשי' א' נחשב למעלה מן ריבוי התחלקות והתכללו' כו' וד"ל אבל מן החכמ' ולמט' יבא דוקא רבוי ההתחלקות וההתכללות והוא מבינה ולמטה כמו במדות שבמוח ולב כנ"ל והן רבוי הצרופים שבדבור העליון כו' ומעתה יש להבין איך שגם בבחי' הדבור יהיה מדרגות חכמה שהיא למעלה מן ההתחלקו' כו' והוא בחי' כח הדבור דוקא כמו שהוא נמצא מעצמות אור החכמה כנ"ל ולא צרופי אותיות הדבור עצמן שהאותיות כבר בהתחלקות וממילא יבאו בכמה מיני התכללות שהן רבוי אופני הצרופי' שהצרוף הוא חבור האותיות (דהיינו ג"כ ע"ד הנ"ל במדות שההתחלקות עושה ההתכללות וההתכללות עושה ההתחלקות והכל א' ממש כנ"ל) וזהו פי' חי"ת ודלי"ת רבתי דאחד שהוא בחי' החכמה הגם שכבר באה מהעלם של המשפיע לכך הוא בציור חי"ת עכ"ז לגבי למטה הימנה היא בבחי' כח כללי שכולל כל מה שעתיד להיות התחלקות והתכללות כנ"ל וזהו שאמרז"ל שהח' כולל ז' רקיעים וארץ כו' שזהו כל חלוקי השפע של ז' המדות שבשכל ולב לדבור בעלמא דאתגליא שנק' ארץ כמו תוציא הארץ כידוע ואח"כ יבא כללי' זה בדלי"ת רבתי ג"כ בבחי' זו ממש והיינו כח הדבו' דוקא כמו שהוא בעצם טרם שידבר הנק' רוח ממללא נפש המדברת כנ"ל שכולל כל מה שעתיד להתחלק ולהתכלל בצרופי הדבור כא' ממש ע"ד הנ"ל בחית דחכמ' לגבי המדות שבשכל ולב וד"ל: ולהבין בתוס' ביאור ההפרש בין כח הדבור להדבור עצמו הנה יש להקדים בענין ג' לבושי הנפש מדו"מ ויובן ענין לבוש הדבור מלבוש המעשה דאנו רואי' בכח המניע תנועה שהתנועה והמעשה עצמה נפעל מכח הפועל והמניע בשינויי אופני רבי' לאין שעור להתפשטו' התנועה והפעולה אבל עכ"ז ודאי אין ערך בזה שיוכל לבא לכל כח התנועה כמו שהיא בבחי' היולי בהתפשטות הפעול' גשמי' גם שיחי' אלף שנה לא יוכל להביא כל כח רוחני שביד שבבחי' כח היולי לידי פעולה גשמי' מאחר שזה רוחני וכח עצמי וזהו רק התפשטו' וא"א שישיג גשם הפעולה לכח הפועל הרוחני וההיולי ולזה נקרא גשם הפעולה בשם לבוש חיצוני וכח המניעה התנוע' הגשמי' נק' בשם כח הפנימי דמעשה שאינו נק' לבוש וכך הוא בדבור בחי' התפשטות הדבור באותיות אין לו ערך לעצם כח הדבור הרוחני שנק' רוח ממללא או נפש המדבר' שגם באלף שנה לא יוכל להביא כל כח הדבור הרוחני ההיולי שבנפש לפועל הדבור בה' מוצאות כי עצמו' כח הדבור ההיולי הוא כח רוחני שבנפש הרוחניות מה שיוכל להמשיך תמיד לפעול בצרופי' שבדבור הגשמי (כידוע דיש כ"ב אותיו' רוחניי' בנפש ונק' כ"ב כחות תנועה כו' ונק' דבור הרוחני ומה שיוצא בה' מוצאות נק' דבור ומבטא גשמי שהרי אין סיבת הדבו' בתינוק קטן מצד עצם המוצאו' כידוע דא"כ הי' יכול לדבר קודם שיושלם ימי היניקה אלא כשיבא בנפשו כח הדבור הרוחני שנק' רוח ממללא דהיינו בחי' אותיות רוחניי' הקבועים בנפש (כמו ב' רוחות מספרות וכן וקרא זא"ז וכמ"ש במ"א) אז יוכל לדבר דבור גשמי כי אותיות הרוחניי' מניעות המוצאו' כידוע ולפ"ז הצרוף דה' מוצאות כבר נעשה ברוחניו' הדבור ולפי אופן הצרופי' שבדבור הרוחני כל יומשך בדבור הגשמי ולפ"ז גם צרופי' שברוחניו' הדבור גם זה נק' לבוש לגבי עצם כח הדבור