סב, ב

שבאה מן ההעלם לגלוי עכ"פ ואיך יהיה מזה מקור לבחי' כח ועצם הדבור שהוא דלית רבתי אדרבה היה צריך שיהי' אות הא' שהוא במקור החכמה להאיר בדלית רבתי כו' ולא מן החי"ת בדלי"ת ואם מטעם ההתכללות ההיולי שבחי"ת דחכמה הנ"ל שבזה דומה לו הדלית רבתי אין זה רק ענין הדומ' בלב' ולפי סדר הצירופי' דאחד משמ' דכמו שמן הא' נעשה חית כך מן החית נעשה ד' רבתי ואין האמת כן כנ"ל בפי' אבא יסד כו' אלא מוכרח לומר כנ"ל (בססי' ס"ו) בענין מי שם פה לאדם כו' דבחי' כח הדבור שרשו למעלה ממקור החכמ' ע"כ והחכמ' תחי' בעליה דחכמ' ועל מוצא פי ה' דוקא יחי' האדם כו' פי' מוצא פי כו' מקור וכח עצם הדבור וזהו מעלת החי"ת דחכמ' ג"כ שהוא בחי' כח בירור דחכמ' כשהוא מתקן ומוצא טרף רפ"ח כו' שחכמתו עמדה לו כו' כנ"ל ולפ"ז החי"ת ודלי"ת רבתי ענין א' אלא שמחי"ת דחכמ' שהוא כח הבירור שיש בחכמ' בא ונמשך בפה ששם כח הדבור והיינו שמן החי"ת נעשה דלי"ת כו' וכמ"ש פיה פתחה בחכמ' לברר כו' ומ"ש ודבר דבר היינו בשבת שהבורר אסור ולכך לא נמשך מכח הדבור דפה לברר בעה"ד וז"ש ודבר דבר שהמל' נק' דבר מלך שלטון וזה יותר נכון מפי' דלעיל שבחי' צרופי' שבדבו' עולה למקור וכח הדבור כו' דא"כ הי' ביטול היש לאין לגמרי מפני שבטלים הי' מאמ' בכח הדבור כמו השתיקה וכתיב דבר אלקינו יקום לעולם וכן דברי אשר יצא כו' לא ישוב וכמ"ש במ"א וד"ל) ועתה יובן ענין דלית רבתי שהוא גדלות הדבור והוא כמו שהדבור נמשך בכח הדבור משרשו בעצמות כח החכמה כמו עד"מ התינוק שלא יוכל לדבר ולצרף צרופי' עד שנשלם בכח החכמה בנפשו וזהו שנק' נפש השכלית נפש המדברת ועיקר שם אדם הוא כשהוא בחי' מדבר שבזה יתרון מעלתו על החי כי הא בהא תליא שכח הדבור נמשך מן השכל דוקא וזהו שמן הח' דחכמה נמשך דלית רבתי בחי' כח הדבור כו' (ולפי המבואר בכונות דא"ח דלית היינו ע"ס דז"א שמשם נבנ' בנין המל' כו' זהו כענין הנ"ל בכח של הדבור שהוא דבוק בחזה הלב ששם גלוי המדות כמ"ש לעולם ה' דברך נצב כו' שמא"ח נשעה דלי"ת רבתי כתר דנוק' ואח"כ מתפשטת בע"ס שבה בבי"ע שהוא בשכמל"ו כידוע) והנה כל תיבה זו דאחד הוא הכל בבחי' יח"ע שהן ע"ס דאצי' וכללותם הן ג' דברים חכמ' ומדו' ודבור והן ג' אותיות האלה א' וחי"ת וד' שיוצאי' כסדרן ע"ד הנ"ל והכל למעלה מבחי' התחלקו' המדו' עדיין כי הנה הדלית רבתי הוא כח הדבור שלמעלה מהתחלקו' ושינויים שבדבור כנ"ל והוא מקבל מחי"ת דחכמ' כנ"ל דאבא יסד ברתא שהמדו' כלולים בתכלית בחכמ' שהוא כח היולי של המדות שיבואו מן ההעלם מבינה כנ"ל והחי"ת נמשך מן הא' שהוא בחי' מקור והעלם החכמ' כמו שהחכמ' מאין תמצא כנ"ל שהוא בחי' בטול כח מ"ה כו' ע"י מזל ונוצר עד מקור החכמ' בעצמו' המאציל לפי שידוע שאין אא"ס שורה רק בבחי' הבטול דמ"ה ואין דחכמ' ולא בבחי' יש כלל ולכך ראישת גלוי אא"ס אינו אלא בחכמ' כמ"ש ה' בחכמ' כו' ונמצא שכל ג' אותיות דאחד הכל בבחי' יח"ע דאיהו וחיוהי חד שהוא בבחי' תכלית היחוד והבטול לגבי עצמו' אא"ס שלמעלה מבחי' ההתחלקו' וההתכללו' כו' כנ"ל וזהו שארז"ל בחית כדי שתמליכהו בז' רקיעי' וארץ שהוא שמי' וארץ ובד' כו' שהוא בטול המדות בחי' ו"ק באחדות הפשוטה כמ"ש לך ה' הגדולה כו' וכידוע וזהו כללות פי' האמיתי דאחד שנק' יח"ע קודם שבא לחלופי אתוון דועד בחי' יח"ת כי כל ענין החכמה ומדות ודבור שבאחד הכל למעלה מבחי' ההתחלקות לגמרי אלא המה כלולים ומיוחדי' בתכלית בעצמות אא"ס הפשוט כו' ויובן דבר זה דרך קצרה עד"מ באדם