סב, ד

דאינון מתייחדין לעילא בע"ס דאצי' אוף הכי בחי' המל' אתייחדת לתתא ברזא דאחד שזהו ועד בחלופי אתוון דאחד דמא' נעשה וי"ו כו' וכמ"ש במ"א בענין מה שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד כו') אך לכאורה מאחר שכגוונא דאינון כו' הרי שוה ממש יח"ת ליח"ע (וכמ"ש כשם שאין כו' כך אין בלבינו כו') א"כ מהו שסותר דבריו בסוף במ"ש ברזא דאחד ולא כאחד דיח"ע עצמו והוא בחי' חלופי אתוון דועד שמא' נעשה וי"ו וכה"ג אך הענין יובן בהקדים תחלה הטעם לשינוי הא' לאות וי"ו דוקא ולא לאות אחרת זולתו דהנה ידוע ביאור ענין מ"ש אני ראשון ואני אחרון כו' דאני אותיות אין והוא בחי' אור הכתר שנק' אין (כידוע בזהר ע"פ היש ה' כו' אם אין ובהיפוך אותיות דאין לאני הוא כאשר נמשך בחי' אור מקיף דכתר למטה כמשי"ת) ופי' אני ראשון ידוע שזהו בחי' אור הכתר בחכמה שנק' ראשית כמ"ש ראשית חכמ' (רק שחכמ' שמאין תמצא בחי' מקבל נק' ראשית לשון נוק' כחכמה בה"א לשון נוק' אבל אור הכתר בחכמה נק' ראשון) ואני אחרון הוא בחי' התפשטות אור הכתר עד בחי' המל' שהיא בחי' ומדרגה האחרונה ונק' אחרית והחכמה נק' ראשית כמו מגיד מראשית אחרית שירותא וסיומא ואור הכתר שבחכמ' שנק' אני ראשון כשנמשך למל' נק' אני אחרון שהוא המאיר במל' כמו בחכמ' דהיינו בסוף כמו בראש ממש בשוה וזהו המכוון בפסוק זה דאני ראשון ואני אחרון בהשוואה ממש וכמו ראו עתה כי אני אני הוא פי' אני שבכת' הוא אני שבמל' באין שינוי כלל וזהו שמן הא' דאחד שהוא אאלפך חכמה מקור החכמה נעשה וי"ו שזהו וי"ו דואני אחרון שמשוה מעלה ומטה כא' ממש שנמצא למטה כמו למעלה ממש וכמו את השמים ואת הארץ אני מלא ממש בשוה דלית אתר פנוי מיניה כידוע וכן בשמים מעל ועל הארץ מתחת אין עוד בהשוואה ממש כו' וביאור טעם הדבור ידוע שזהו בחי' כתר הכללי שמקיף ד' עולמות דאבי"ע בשוה ממש עד שאצי' ועשי' שוין ממש כחשיכ' כאורה כו' והענין הוא עד"מ מחשבה ורצון כללי שמקיף לדבר מה שחושב וסובבו במחשבתו כעיגול מכל צד מבלי קדימה בא' מחלקיו על זולתו אלא סוקרו כולו כא' מראשו לסופו בבת אחת ואין כאן תחלה וסוף כלל (משא"כ מחשבה ורצון שנמשך דרך פרט שיש תחלה וסוף תחלת המחשבה וסופה דמח' והוא ראשית ואחרית דחכמה ומל' כמו הטעם לרצון בדבר מה שנק' ראשית ומשתלשל ויורד במדות עד גלוי הרצון בסוף מעשה שנק' סיפא דמחשבה וזהו אותיות ונוצר בחילף אותיות דרצון הפשוט כידוע שיש חילוק מדרגות תחלה וסוף אבל בחי' רצון הפשוט שנק' כתר שבכתר שזהו אאלפך חכמה קודם שנעשה מקור לחכמה שהוא הטעם לרצון גם שהוא טעם כמוס לרצון הנק' ח"ס היינו בחי' כתר הכללי שבו שורה עצמות אא"ס שלפני הצמצו' הראשון הנק' מק"פ כו' שמקיף לד' עולמות דאבי"ע בשוה ונק' סובב הכללי כידוע) והוא הנק' מח' אחת לבד שצופה כו' עד כו' (למעלה גם מחכמ' דא"ק כו') ושם אצי' ועשי' שוין ממש דהיינו גם בחי' חכמ' דאצי' ובחי' חכמה דמל' דעשי' שוין (כמו עד"מ הרצון בעסק בנין או מו"מ הנה מה שחפץ בו בכללותו למעלה עדיין מהתחכמות איך ומה כו' אין בו חילוק מה שיתחכם אח"כ בשכלו או מה שיתחכ' בזה במעשה גשמיות שניהן שוין לגבי עצם הרצון הפשוט שבו כו') ואמנם הנה ידוע שבחי' כתר ומקיף כללי הזה הגם שמקיף לכולם בשוה אבל הוא בהעל' ולא בגלוי עד"מ דמיון המחשבה הפשוטה המקפת מכל צד מלמעלה ולא תאיר תוך תוכו כו' אבל המשכת אור המקיף הזה הוא אשר נמשך בתוך כל עלמין מראש לסוף מעליון שבכולם עד תחתון שבכולם