סג, א

דהיינו מראשית ומקור האצי' עד סוף ותחתית העשיה אך אם היה המשכה זו בגלוי גמור דהיינו דרך השתלשלות עו"ע א"כ היה חילוק מדרגות בין ראש לסוף עכ"פ ואיך המשכה זו שוה למעלה ומטה ממש כנ"ל אלא צריך לומר דאור המשכה זו דמקיף אינו בא בגלוי גמור אלא בהעלם ע"כ שוה למטה וכמו למעלה ולכאורה אין זה מובן כלל דא"כ למה נק' בשם המשכה מאחר דכבר המקיף הזה סוכ"ע בהעלם למעלה ומטה בשוה ומה יתרון יש בהמשכ' המקיף הזה אחר שהוא בהעלם אלא מוכרח לומר שנק' בשם המשכה ממש ועכ"ז היא בהעלם והו' הנק' המשכ' נעלמ' והוא שבחי' ההעלם דמקיף כללי הזה בא בבחי' ההמשכה מלמעלה למטה בתוך תוך כ"ע מראש לסוף וזהו הוי"ו דואני אחרון שהויו הוא מורה בחי' ההמשכה שבאה ביוש' מלמעלה למטה כצורת וי"ו שהולך ביושר מלמעלה למטה בלי שינוי כלל כך בחי' המשכה דמקיף כללי הנ"ל בא ביוש' ובהעלם מלמעלה למטה בהשוואה א' בכולן בלי חילוק מדרגות כלל בין עליון לתחתון (והיינו שאנו רואים שיש בחי' בטול בכל הנבראים מעליון לתחתון שלא בדרך מדריגות השתלשלו' עו"ע רק לפרקי' מתגלה כמו ועברתי בארץ מצרים כו') לפי' שבחי' סובב הכללי הזה להיותו בעצם למעלה מן ההשתלשלות דד' עולמות ע"כ גם בירידתו והמשכתו בעולמות נמצא בכול' בשוה גם בעוה"ז הנפרד כמו בעולם האצי' ממש (וביאור דבר זה יובן עפ"י הנ"ל בבחי' הרצון הפשוט שמאיר לראש וסוף ונמצא בכולם בשוה עד שהטעם ושכל לרצון שהוא הראשית להתלבשות הרצון עם הרצון שמלובש במעשה הרי נמצא העצם הרצון ממש בשוה במעשה הגשמי' כמו בשכל הרוחני כמו האברים שנשמעים לרצונו כמו שהשכל נשמע לרצון להשכיל טעם כפי רצונו כידוע כו' בהיות שעצם הרצון נבדל מהכל ע"כ בהתלבשותו והמשכתו נמצא בכולם בשוה משכל הרוחני עד הפועל הגשמי וכמו בעבודה שבלב בתפלה כאשר יתפעל נקודת הרצון הפשוט יבא לכלל התחכמות לעומק התפעלות בחו"ב באלקות ואח"כ יבא לכלל התפעלות במדו' שבלב והכל מכחו של נקודת הרצון העצמי ופשוט ואח"כ יבא להתפעלות במו"ד עד המעש' שיעשה בהתפעלו' כח הרצון הזה בס"מ ועש"ט כל היום בתמימו' גדולה שזהו סוף הכל כמו סוף דבר כו' את האלקי' ירא כו' ובודאי יש חילוק מדרגו' הרבה בין שכל ומדו' ומעשה ומ"מ כח נקודת הרצון העצמי שמלובש בכ"א שבלעדו לא הי' מתפעל בשכל ולא בלב כו' אין בו שינוי כלל כי אותו נקודת הרצון שעשה התפעלות השכל הוא העושה התפעלו' הלב והתפעלו' המעש' והולך ביושר ובהשוא' א' בכול' עד שנמצ' מציאותו במעש' כמו בשכל הרוחני ממש בשוה וכך הוא במילי דעלמ' כשיש לאדם רצון עצמי למצו' טרף לנפשו להחיות נפשו בעסק פרנס' אעפ"י שיתלבש ויומשך בהתחכמות איך לעשות העסק ובמדות שבלב עד שעושה ועוסק בפ"מ כמו בהילוך ובפועל כפיו ממש לחרוש ולזרוע וכה"ג אין הפרש כלל בין כשימצא חיות נפשו ע"י ההתחכמו' הרוחני בין כשימצא חיותו ע"י העסק ביגיעת גופו בפו"מ הכל א' ממש כי אין עיקר הרצון רק להחיות נפשו (וכמ"ש במ"א בענין ואביוני אדם כו') כמו בענין בע"ת שחפץ להחיות נפשו האלקית שזה עצם הרצון שלמעלה מהתפעלות השגה עד המעש' שכוללם יחד לכך בכה רבי יש קונה עולמו שע"י תו"מ ואוי"ר שכליי' בשעה א' כמו שאביון זה יגיל בפרוטה שמחי' נפשו יותר משמחת העשיר בכל הון ביתו כו' וזהו מטעם הנ"ל שהוא ברצון הפשוט כו') וזהו הנק' המשכה שבהעלם שהרי לא נודע בהתפעלו' השכל שזהו מחמת הנקודת רצון העצמי רק נדמה לו שזהו רק בהתפעלות שמצד השכל לבד וכן במדות ומעשה והוא לפי שהמשכה זו