סג, ב

שנקוד' הרצון נמשך בשכל ומדות כו' הוא בא בהעלם ולא בגלוי בבחי' או"פ שאם הי' בא בגלוי או"פ שאם הי' בא בגלוי או"פ דרך עו"ע הי' חילוק מדריגות משכל למעשה במיעוט אור ובנקודת הרצון הזה אין בו שינוי כלל מפני שהוא בא דרך העלם בהתלבשות ע"כ נמצא למטה כמו למעלה ממש בשוה ועכ"פ זהו ההפרש בין כשהרצון הזה בבחי' מקיף מלמעלה על השכל ומדות ומעשה כמו דמיון הבע"ת קודם שנתעורר בנקודת לבבו שיש בכח הועלם המקיף כל מה שיומשך אח"כ כו' ובין כשנמשך הנקודה זו בכל כחות נפשו מראש לסוף כנ"ל והדוגמא מכ"ז יובן למעלה בענין וי"ו דואני אחרון שהוא בחי' המשכה דמקיף הכללי שנמשך בתוך כ"ע מעליון לתחתון שבכא"וא מקבל ממנו בהעלם עד"מ הנ"ל לכך נמצא בכולם בשוה למטה בעשי' כמו באצילות דדרך כלל ד' עולמות הן ד' אותיות דשם הוי"ה יו"ד דחכמ' באצי' וה"א בבריאה עד ה"א אחרונה סוף מעשה דעשי' ונמצא בעשי' כמו בחכמה שבאצי' כו' עד"מ שנמצא כח נקודת הרצון בפו"מ כמו בשכל הרוחני המתחכם כו' וכמ"ש במ"א בענין כל אשר חפץ ה' כו' דלגבי עצמות הרצון הפשוט העליון שוה אצי' ועשי' והוא הנק' בחי' כתר הכללי שמקיף ד' עולמות בשוה בהעלם מלמעלה בלבד וגם הוא נמשך ומתלבש בתוך כולם מעליון לתחתון בשוה כנ"ל בענין את השמים כו' שלית אתר פנוי מיניה מיניה מעצמו' הכתר והוא בציור וי"ו דוקא ומתורץ בזה הקושיא דלעיל למה נק' המשכה אחר שהיא בהעלם דודאי המשכה ממש הוא שהוא המשכות המקיף בתוך כ"ע ועכ"ז הוא בהעלם בכא"וא לפי ערכו ובכולם הוא מאיר בשוה בלי שינוי כלל כנ"ל וד"ל):

(עא) וזהו שמן אות הא' דאחד נעש' וי"ו בועד שמחבר ראש וסוף כא' שזהו המשכת כתר וסובב הכללי כנ"ל לכך הוא נעשה וי"ו כנ"ל ובזה אין שינוי כלל וכלל מכמו שהי' א' שהוא אאלפך חכמ' שנמשך מכתר שבכתר להיות מקור לחכמ' כנ"ל רק שזהו למעלה לבד וכשנמשך למטה בתוך כ"ע הוא בציור וי"ו כו' (ומה שנקרא הו"ו חלופי אתוון דא' היינו במה שבא בהעלם בתוך כ"ע ודרך המשכה כוי"ו ולא כמו שהוא בעצמו ממש כמו שאנו רואי' שבהתפעלות השכל נסתר כח נקודת הרצון כו' וגם יבא דרך המשכה לבד גם במעשה שזהו כציור קו לבד שהקו אעפ"י שהוא המשכה אבל הוא המשכה קצרה ומצומצמת כמו הקו הנמשך מן העיגול אע"פ שהולך ביושר ומתחבר למטה כמו למעלה שזהו הוי"ו דואני אחרון כנ"ל) ומעתה יש להבין למה ביחו"ע שהוא באצי' למעלה מיחו"ת הרי נעשה מן הא' אות חי"ת שהוא בחי' גלוי החכמ' מאין ליש וכשנמשך ביח"ת נעשה עי"ן ולא וי"ו דלכאורה ק"ו הוא אם מא' עצמו שהוא מקיף בהעלם בלבד נעשה וי"ו ביח"ת כ"ש כשנעשה מא' חי"ת באצי' ביח"ע שצריך להיו' יותר גלוי אור ההמשכה עי"ז מאצי' לבריאה בבחי' וי"ו שילך ביושר בשוה כנ"ל למה יגרע אור ההמשכה מחמת החי"ת מאחר שהוא בחי' גלוי אור כו' אך הנה התירוץ הוא דאדרבה היא הנותנת דמשום שהחית בא בציור צורת הפתח דחכמ' מההעלם דכתר לגלוי אור בבחי' או"פ ע"כ בירידת אור זה מאצי' לבריאה מתמעט האור מיעוט אחר מיעוט ולא ימצא אורו בבריא' כמו שהוא בעצם מציאותו ופנימיותו באצי' כו' אבל בחי' המקיף דכתר דחכמ' שבהעלם באות הא' דאאלפך חכמ' להיותו בבחי' מקיף שלמעלה מבחי' א"פ ע"כ בירידתו לא יתמעט אור כלל ונמצא במציאותו למטה ממש כמו למעלה וטעם הדבר ידוע לפי שזהו ההפרש בין או"מ לאו"פ שהא"פ בא בבחי' השתלשלות עו"ע כמו משכל למדות הרי מתצמצם בחי' אחרונה שבשכל ונתלבש במדות הרי נתמעט אור השכל במדות וכך