סג, ג

נתמעט אור מן המדות למחשבה ודבור ומעשה כו' עד שנמצא במעש' בתכלית המיעוט מצד השתלשלות האור ממהות למהות דרך עו"ע משא"כ או"מ שאיננו בא דרך עו"ע כלל אלא כמו שהוא יורד ונמשך בהעלם כנ"ל באריכות הרי אין בו שינוי כלל ולא נתמעט אורו גם למטה מטה מכמו שהוא למעלה מעלה ולכך מן הא' דוקא נעשה וי"ו ולא מן החי"ת דהנה החי"ת הוא כשבא' החכמ' בבחי' או"פ שהוא גלוי יש מאין כמו והחכמה מאין תמצא כנ"ל הנה ודאי בירידו' השתלשלו' אורו עד עולם הבריאה לא יוכל לבוא שם בחי' פנימית שלו כלל כמו שהוא באצי' רק בחי' חיצוניו' שלו מפני שנשתנה ממהות למהות כנ"ל וזהו שנעשה ממנו עי"ן שהוא בחי' חיצוניו' חכמ' לבד כמשי"ת אבל פנימי' חכמ' דאצי' לא יוכל לבא בגלוי בבי"ע וכמ"ש בזוהר דאור אבא מקנן באצי' ואימא מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריא' כידוע אבל הארת אור אבא נפסק מאצי' לבריאה ואינו מאיר בבריאה מבחי' פנימי' שלו כלל כי לא אפשר שיתגלה שם פנימי' חכמה דאצי' רק בחי' חיצוניו' שלו המלובש בבינה שהוא אימא דמקנננא כו' ואם היה מתגלה בבריאה מפנימית חכמ' דאצי' היו מתבטלים ממציאו' לגמרי לפי שהוא למעלה משיעור כלי קבלתם דלכך א' דדוקא אימא מקננ' כו' ולא חכמ' וכענין הידוע בפי' הושיט אצבע קטנה פי' הנקודה דחכמ' שנק' אצבע קטנה שהוא יו"ד דחכמה שהושיט ביניהן שהוא יותר מכדי שיעור קבלתן מבינה שבמל' ושרשן נתבטלו במציאות לגמרי ומ"ש כולם בחכמה עשית היינו בחי' חיצוניות חכמה לבד שמתלבש בכל העולמות אבל פנימית חכמ' בלתי מתלבש בעולמות רק באצי' לבד (משום דפנימית אבא הוא פנימית ע"י ששם הוא עצמות א"ס כו') ובאור הדברים ידוע ע"פ כולם בחכמה עשית שפי' בזהר עשית בבינה שכל התהוות יש מאין א"א להיות מנקוד' דחכמ' שהיא שהיא בבחי' אין והעלם ובהעדר ההתפשטו' לגמרי רק חיצוניו' חכמ' שמתפשט ובא בהשגה דבינה בבחי' יש מאין משם מתהווה כל בריאה יש מאין כמו התהוות השגות הנשמו' בג"ע הוא דוקא מבחי' בינה שבמל' כידוע ולא מבחי' חכמ' וגם בכל מה שנמשך מאין ליש עד סוף העשי' הכל הוא מבחי' בינה בינה וכמו בראשית ברא אלקי' וא' בזוהר אבא א' לאימא שנק' אלקים וזהו ויאמר אלקי' כו' (ומ"ש במ"א בענין אל אדון על כל המעשים שנהירו דחכמתא שנק' אל מתפשט בכל הברואי' שבעולם עד בחי' הדומם כמו ושמן מחלמיש צור וכנ"ל (בסי' נ"ו) היינו חיצוניו' חכמ' בחי' כח האין דחכמ' שמלובש בבינה שמוסתר בהעלם גם בבחי' היש המתהוה כו' שהוא בחי' ההיולי והתמצית של כל בריאת יש כו' אבל בחי' פנימי' חכמ' אינו מאיר גם בהעלם בבי"ע להיות שהוא בחי' האין בעצם כמו שהוא שאינו אלא באצי' שהוא בחי' אלקו' ממש וגם בכלי החיצוני' דזו"נ דאצי' כו' משו' דאיהו וחיוהי חד והיינו מ"ש דאור אבא דוקא מקנן כלו' שמתפשט עד סוף האצי' דיו"ד באצי' כו' והיינו משום דפנימי אבא הוא פנימי ע"י ששם עצמו' אא"ס בחי' האין האמיתי כמו שהוא בעצם שא"א שיתגלה בבחי' יש כידוע (וראי' לזה שאם הי' בחי' פנימי' חכמ' דאצי' מאיר בבי"ע גם בהעל' הרי נא' ימותו ולא בחכ' שבפנימי' חכמה אין שם שבירה ומיתה רק בחיצוניו' חכמ' שמלובש בבינה ומדו' ושהו הנק' עה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר שאין שם מיתה כלל וממילא אין משם שרש יניקה לחיצוני' שנק' מות כידוע ואם היה פנימי' חכמ' מאיר בבי"ע לא הי' צד יניק' לחיצוני' שנק' מות גם מאחוריי' דשם אלקי' וגם מטעם שנא' וכבודי לאחר לא אתן שא"א שיהי' בחי' גלוי עצמו' אא"ס שבפנימי' חכמ' לאחר כו' וכבודי הוא פנימי' חכמ' שהן ל"ב נ"ח גי' כבוד והוא כבוד נאצל כו') אלא ודאי שאין הארה דחכמ' בבי"ע רק בבחי' חיצונית שבה שמשם