סג, ד

יש שרש לעה"ד בבחי' מדו' שבבינה כידוע שעיקר השבירה הי' בשם ס"ג כו' אבל באצי' שהוא אחר התיקון דלא יגורך רע שאין שם שרש לחיצוני' כי שרשם מתחיל בבריא' שם מתפשט אור החכמ' ומאיר בגלוי כו') וזהו הטעם שהארת אור אבא נפסק מאצי' לבריאה (ובאצי' אור אבא נמשך למטה יותר מאור אימא וכידוע בענין בינה עד הוד אשפשטת ולא יותר ולכך נק' יסוד יתום מאמו ולא מאב כו') (ובענין הברורי' לברר רפ"ח נצוצין שבנוגה דבי"ע זהו דוקא בחכמ' אתברירו וכידוע בענין ששת אלפי צבא שיוצאי' בכל יום מאצי' אור א' לבי"ע כמו ומרדכי יצא כו' מבחי' יסוד אבא כו' והיינו מבחי' פנימי' חכמ' דוקא אך שהוא מוסתר בתכלית באחוריי' וחיצוניות חכמ' כענין הנ"ל במי שם פה לאדם פיה פתחה כו' שהחכמ' תחי' בעליה כמשל מי שחכמתו עמדה לו לפרנס א"ע כו' שכח זה לתקן בא מכח פנימי' החכמ' דוקא כמ"ש במ"א בענין מזמור לתודה הריעו כו' והיינו חכמו' ח"ע דאתמשך בח"ת בחוץ דוקא תרונה אך בזה נעשה תיקונם ואבודם זהו תקונם כמ"ש כי גחלים אתה חותה כו' ואין זה גלוי אלקו' שבפנימי' חכמ' לחוץ בהיכלות דנוגה אלא בבחי' הסתר גמור הוא שם כמ"ש וכבודי לאחר כו' רק שמלובש שם בהעלם כדי לבררם כו') ומ"ש בדבר ה' כו' ובדבור ודאי יש הארת אור אבא דאבא יסד ברתא הרי מבואר למעלה (בסי' ס"ח וס"ט) שיש ב' מדריגו' בדבו' ובחיצוניו' צרופי אותיו' הדיבור אין שם רק חיצוניו' חכמ' מה שמצרף הצרופי' בחכמ' אעפ"י שבא מקדמות החכמ' כנ"ל הרי הוא הארה נעלמת בתכלית הקטנו' ואמנם בכח ועצם הדבור ששרשו מעצמו' ופנימי' אבא ממש ודאי מאיר שם מפנימית חכמה ואדרב' נעוץ תחלתן בסופן וכמו מגיד מראשית אחרית כו' ובאמת ראשית בת' הוא חיצוני' חכמ' שמאיר בבינה ואחרית הוא בדבור בגלוי ע"כ מגיד מראשית דחכמ' דאצי' עד חכמ' שבמל' דעשי' שהוא אחרית הכל אבל אני ראשון הנ"ל הוא הארת אור הכתר דא' בחכמ' הגם שהוא פנימי' חכמ' שהוא פנימי' ע"י שאינו מלובש בבי"ע אבל אני זה הוא המשכ' הכתר עצמו בחי' המשכת המקיף שאינו בא דרך השתלשלו' עו"ע לכך נמצא למטה כמו למעלה ולפ"ז גם פנימי' אבא יוכל להיות בהעלם למטה כמו למעלה כשאינו בא בבחי' או"פ מאחר שהוא פנימית ע"י ודלא כדלעיל וד"ל) וזהו שהושיט אצבע קטנה שהוא יו"ד דחכמה ביניהן ושרפן כנ"ל שהוא פנימי' חכמ' שבמל' דאצי' (ששרשו הראשון פנימי' אבא שהוא פנימי' ע"י וא"ק כו') שבבריא' והמלאכי' דבריא' מקבלים מכלי' חיצוני' דמדו' שבמח' שנק' עולם הבריא' כידוע והיינו שזהו יתר משעור קבלתם ששרש המדו' דמח' מצומצם רק לפ"ע ההשגה דבינה שבמל' שנק' יש מאין דחכמ' מבחי' חיצוניו' שבה לבד כידוע וד"ל (אבל הנשמו' יוכלו לקבל מיו"ד דחכמ' ולא יתבטלו במציאו' כלל שהרי ביו"ד דחכמ' נברא העוה"ב שהוא עולם הנשמו' דוקא ומ"ש בעוה"ב להנחיל אוהבי יש דוקא וכמ"ש נברא העו"הב מאין ליש וכידוע דשרש עוה"ב בבינה והרי פנימי' החכמ' נק' אין בעצם היינו שיבא בחי' האין העצם בבחי' מורגש בבחי' יש שמעונג הנעלם דעכשיו בבחי' פנימי' חכמ' בעוה"ב יתענגו הנשמו' ממנו בבחי' יש מורגש וכמ"ש ונהרותם בחי' בינה כשמן דחכמ' אוליך כו') ובכ"ז יובן הטעם מה שמן הא' דאחד נמשך בבחי' וי"ו ביח"ת ומן החי"ת דחכמ' דאצי' נעשה החלוף באות עין ביח"ת לפי שהעין הוא בבחי' חיצוניו' חכמה כידוע דז"ת דבינה הן בחי' המדות שבהשגה דבינה לבד וכאשר כל א' כלול מיו"ד דוקא הוא מספר ע' דהיינו כשיש חב"ד בכל מדה או כח"ב כו' שזהו תכלית שלימות השפע דחכמ' לבינה השייך רק למדו' לבד (כי גם זקן שקנה חכמ' כו' היינו שנמשך בו תכלית