סד, א

גדלות המוחין דחו"ב קנה חו"ב במדו' ואז ראוי לישב בסנהדרין לשפוט ונדון במדותיו עפ"י תכלית שלימות החכמ' השייך למדות אבל כ"ז אינו רק בחי' חיצוניו' דחכמ' דהיינו רק ממדות שבחכמה ולא מבחי' ג"ר שבה שהוא חו"ב דחכמ' דהיינו עצם נקוד' השכל טרם שיבא לכלל נטיי' והתפשטו' בשביל פסק דין כו' כמ"ש במ"א ולזה בבי"ע נעש' החי"ת עי"ן לפי ששם אור פנימי' אבא נפסק כנ"ל ורק חיצוניו' הוא בחי' מדו' דחכמ' בבינה שהוא אימא דמקננא בכורסייא כו' אעפ"י שחב"ד בבריא' וחג"ת ביצי' כו' היינו בחי' חב"ד שבכל מדה שהוא שכל וחכמ' השייך לגידול המוחי' במדו' לתכליתם והוא אות העין כו' והן בחי' ע' שנין דדוד שנמשך מחכמ' בראש דאצי' שנק' אדם קדמא' כו' שהוא אות החי"ת שנעשה מא' דאחד כנ"ל וד"ל):

(עב) ולהבין בטוב טעם יותר במה שהעי"ן הוא בחיצוניו' חכמ' דוקא הנה יובן עפ"י הידוע בענין ראי' ושמיע' שזהו בחי' חו"ב וראי' בבחי' חכמ' ושמיעה בבינה אך הנה הראי' הוא בבחי' חיצוניות חכמ' דהיינו רק כח חיצוני הנמשך מאור השכל שבמוח לכלי חומר העין שהרי העין כלי חומר גשמי בלתי חומר לצורת אור השכל כחומר כלי המוח עצמו אלא רק אור הארה בעלמא מתפשט בראי' רוחניו' שבכלי העין ולכך נק' עין השכל וכמו חכמי' נק' עיני העדה שהמה הרואי' עפ"י חכמ' לדעת מה יעשו כו' וכמו איזהו חכם הרואה את הנולד שבחכמתו יוכל לראות מה שיולד אשר נעלם מעין כל והחכם רואה בראיי' השכל מה שעתיד להיות כאלו רואה בעינו שאין זה רק שמבין ומשיג בעין השכל שעתיד להיות כך וכך והשגה זו היא חיצוניו' לגבי עצם כח חכמתו בכל מושכל להשכיל כל דבר חכמ' עמוקה כי מה שמביט וצופה בשכלו מה שיולד הוא רק התפשטו' חיצוניו' מעצם כח שכלו ותבונתו העצמי' ואין לה ערך גם לגבי חיצוניו' ההשגה שמשיג איזה שכל וסברא שזהו נק' שכל וסברא ומה שרואה בראיי' השכל את הנולד נק' ראי' שכליי' ולא שכל עצמו כמו שהעין רואה בגשמיו' הגם שלפ"ע כח שכלו וחכמתו כך ערך מעלת ראיי' שכליות שלו כמו לראו' בעין השכל ערמומי' גדולה שבאד' הנעלמת מכל השג' והחכם יראה ויכיר מיד בראיי' שכלו או באיזה תערוב' טו"ר שבאדם ירא' להבחין לכל חלקיו הנעלמי' במצפוני לבבו כאלו רוא' בעיניו ויגיד לו כל תעלומותיו וסתריו ולכך אמרו חכם עדיף מנביא כידוע עכ"ז אין זה רק בחי' חיצוניו' כלי המתפשט מכח העצם של החכמ' רק שלפ"ע הפנימי' כך ערך יתרון מעלת הפנימי' כמו במשה שנא' וירא ראשית לו שהי' בבחי' ראי' דחכמ' מצד שרשו בפנימי' החכמ' וכן כל חכמי ישראל שנק' עיני העדה שזהו ודאי לפ"ע יתרון מעלתם בפנימי' חכמ' כך ערך שלהם בבחי' החיצוניו' שהוא ראיי' השכל (וראי' מטביעת עין שאינו אלא בחכם דוקא כידוע ואמנם מלובש בכח הראי' והסתכלות הזאת מכל פנימי' ועצמו' כח החכמ' יותר ממה שיש בכח השכל להשכיל שכליי' וסברו' וכמ"ש במ"א בענין לאסתכל' ביקר' דמלכ' שז"ש יונתי בחגוי כו' עיניך יוני' מלמטה למעלה וכן עיניו כיונים כו' עיני ה' אלקיך בה כו' עין ה' אל צדיקים וכה"ג מלמעלה למטהכמשל זווג היונים שמסתכלים זב"ז כו' שזהו מגיע בעצמו' כל הנפש שמלובש בעונג ההסתכלות הזאת עד שכל פנימי' נפשו נמשך אח"ז כו' וזהו למעלה מהמשכ' כח המשכיל להשכיל כו' והיינו לאסתכל' כו' יראה כל זכורך כו' ולפ"ז הרי נהפוך שהראי' והסתכלו' הוא בבחי' הפנימי' דוקא וכידוע שלמעלה זהו בחי' אסתכלותא דא"א בז"א ומז"א לנוק' וכן מנוק' לז"א כמ"ש אשא עיני כו' עיני כל אליך שזהו למעלה הרבה מגופו של יחוד דזו"נ כו'