סד, ב

לפי שבתענוג זה שבהסתכלו' משפיע ומקבל זע"ז מלובש כל פנימי' עצמו' התענוג שבנפש יות' מן העונג שנמשך בגופו של יחוד (וראי' מבת יענה כו') ולכך אמרו דחייב אדם להקביל פני רבו דוק' ברגל כמו יראה כל זכורך כו' שראי' זו מקור לכל יחוד משפיע ומקבל שיהי' אח"כ כמ"ש שם באריכו' ובכאן משמע מאות הע' שאינו אלא בחיצוניו' חכמ' כנ"ל אך הענין הוא שיש הפרש בין פנימי' עונג שבחכמ' ובין חיצוניו' עונג שבחכמ' דחיצוניו' עונג שבחכמ' הו' העונג המורגש בהמצא' שכל וסברא מאין ליש כמו חכמ' אדם תאיר פניו כשמחדש שכליות שבאין במושג עכ"פ אבל פנימי' עונג שבחכמ' נק' עונג הנעל' בבחי' אין ומ"ה דחכמ' שלא בא במושג ומורגש כלל כמו שמצינו בדוגמא לזה שהאריז"ל הי' משיג סודות ורזין דאורייתא בחלום הלילה בשעה א' בשינה מה שהי' צריך להביא בכתב כמה שנים כו' שזה ודאי אינו השגת שכלי אלא בחי' אור רוחניו' ראיי' ההשכלה כמו שהיא בהעלם עצמו' האין דחכמ' שלמעלה מהשגה כו' וכדוגמא שמצינו בזהר באד"ז ואד"ר בי"ג ת"ד שכל א' אמר כפי עצם כח שרשו למעלה ברוחניות והוא הנק' הסתכלות כמו ר' חזקיה א' אסתכלנא כו' וא"ל ר"ש נושא עון חמית כו' וזהו כל לשון אסתכלותא דחכמתא שהוא למעלה מהשגה רק כמו ראיה שבעין השכל הגשמי הנ"ל וכמ"ש בר"מ בעין השכל דבליבא אתחזי כולא כראיית שכל גשמי וכמ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ובזה נא' בשמה וירא ראשית לו דראשית דחכמה היה אצלו בבחי' ראיה רוחניות וזהו מצד שרשו בפנימית דחכמה שהוא פנימית ע"י דהיינו פנימית העונג שבחכמה הנק' ראיה שזהו ענין הסתכלות עינים דלעיל שכל עצמות התענוג שבנפש נמשך בה שלמעלה הרבה מעונג מצומצם ומורגש שבחידוש השכל ממקורו ולזה חייב להקביל פני רבו שבעונג הסתכלות פניו זה יהיה מקור לקבלת שפעו כנ"ל וכן יראה כל זכורך כו' שהוא הסתכלות עיני כנ"י מלמטה למעלה וכשם שבא לראות כו' נמשך מלמעלה למטה מבחי' הסתכלות עיני ה' בבחי' עונג העצמות כנ"ל אבל ראיי' העין מצד עצמות הוא רק בחיצוניות דחכמה וכמו גם ראיי' השכל של החכם לראות את הנולד ואת הנעלם בדבר ערמה או תערובות דק כנ"ל רק שזה תלוי לפ"ע כח חכמתו להשכיל כמ"ש איזהו חכם כו') וזהו שמן החי"ת דחכמה שבאחד דיח"ע נעשה עי"ן דחכמה בחי' חיצוניות שחכמה ביח"ת וכנ"ל דפנימי' חכמה אינו מאיר בבי"ע רק דרך הלבשה בחיצוניו' שנק' עי"ן לבד כנ"ל וד"ל והנה יש עוד טעם אחר לענין אות עי"ן דוקא שנעשה מאות החי"ת דאחד בהיות ידוע המאמר דאימא אוזיפת מאנהא לברתא שהן ה"ג מנצפ"ך דאימא שנק' פתוחי חותם שנמשכין במל' שנק' ברתא וכמ"ש כאמה בתה והענין ידוע שהן ב' ההי"ן דם הוי' ה"א ראשונה בחי' בינה דאצי' אימא עלאה אם הבנים של המדות הנק' וי"ו וה"א תתאה הוא בחי' מל' דאצי' והיינו שאמר תרין נוקבין פריש שלמה אתי מלבנון כלה כו' (וכמו שם הגדולה לאה בבחי' בינה עלמא דאתכסיא ושם הקטנה רחל עלמא דאתגליא וכן שם האחת שפרה שמשפרת הולד ושפ השנית פועה לשון פעיא שהוא עולם הדבור ונק' מילדות העבריות כמ"ש במ"א) וביאור הדברים ידוע שעל ידי בחי' ההשגה לאורך ורוחב מיד יתפעל בשכל בחדוה או להיפך ונקרא התפעלות השכל בחי' מדות שבבינה וכפי אופן התהוות התפעלות השכל שבמוח כך יבא ההתגלות בצרופי אותיות הדבור שהוא בחי' המל' לא יוסיף ולא יגרע כלל שהרי אנו רואים שלא ישונה בקול ודבור מכל אופן התפעלות האהבה חסד שבשכל וכל להיפך במדה"ד שבשכל והשגה יבא הכל בדבור בלי' תוס' וגרעון וכך בכל פרטי המדות כנצח והוד והתפארות וכה"ג וכידוע (והגם שהמדות שבשכל נמשכין בלב