סד, ג

ומתפעל הלב גם הוא באותו אופן שנתפעל בשכל שבמוח ממש לא יוסיף ולא יגרע ומן הלב אל הדבור יוכל להשתנות מן הקצה שיוכל לדבר היפך מה שבלבו מחסד לדין או מדין לחסד כמו המדבר במרמה או מן השפה ולחוץ או שאין פיו ולבו שוין כידוע כ"ז א"א להיות מן התפעלות מדות שבשכל אל הדבור כי מדות שבלב יוכל לצמצם ולהעלים לגמרי ולהראות היפוכו בדבור וכאשר ידבר בהיפך בהכרח שידבר בדעת והשגה שבמוח ואם לאו לא ידע לכוין הצרופים שבדבור א"כ יתהווה שינוי בהשגה שמוכרח לחשוב במוח בשביל הדבור היפך מה שבלבו וממילא מובן מזה שכל אשר ישיג ויתפעל במוח באופן צרופי' שבמחשבה והשגה זו ממש יבא בדבור וא"א לו לשנות כלל כנ"ל דאם ירצה לדבר היפך המח' וההשגה לא יוכל לצרף מאומה בדבור) וכ"ז מצד ששרש התחלקות ה"ג מנצפ"ך דאימא הן עצמן באין לחלק בה' מוצאות שבדבור כמ"ש אוזיפת מאנהא לברתא והענין הוא דאופן התחלקות צרופי אותיות דמח' דבינה בא ע"י ה"ג המחלקות ומפרידו' וכפי אופן התחלקות הצרופי שבמח' כך ממש יבאו בחי' ה"ג הללו לחלק ולצרף אותיות הדבור והיינו דאוזיפת אימא לברתא כו' וכמ"ש במ"א ולפ"ז לפי אופן צרופי' שבמחשבה שמזה יהיה אופן התפעלות המדה שבשכל בהכרח שבא יבא בדבור כדוגמתו ממש בלי תוס' וגרעון כלל (וזה ודאי שהאופן של התפעלות המדה שבשכל אינו אלא לפי אופן הצרופים שבאותיות המח' שנתפס בהן השגת הטעם והשכל ומשתנה אופן התפעלות המדה שבשכל מחסד לדין ומדין לחסד בכמה אופנים שונים וממוצעים הכל לפי אופן שנויי הצרופים שבמח' הסובל את ההשגה כמו שאנו רואים בקפידא וכעס שיבא באופנים שונים לפי אופן הצרופים שבמח' שחושב לטעם שמחמתו יתפעל בקפיד' וכן להיפך במדות התפעלות האהבה במוח לאהובו או בנו הרי משתנה באופנים רבים לפי אופן שנויי צרופי' שבה) ובזה יש הפרש בין מדו' שבמח' ושכל (שנק' ז"ת דבינה שמלובשים במדות דמח' שנק' לאה עלמא דאתכסייא) שבאין בדבור בגלוי בלי שינוי כלל מטעם הנ"ל משא"כ מדו' שבלב שאינן תלויי' ומתאחדי' בדבור כמו המח' שבמוח ע"כ יכול לשנות מלב לדבור כנ"ל אע"פ שגם המדות מתהווים לפי אופן הצרופי' שבמוח כמו הקפידא שבמוח שבאה ללב כו' מ"מ יכול לצמצם בלב ולכבוש כעסו כו' ואע"פי שגם מן המחשבה יוכל שישנה ויכבוש כעסו שבמחשבתו וידבר במרמה היפוכו דברי אהבה מ"מ בשעה שידבר דברי אהבה מוכרח שיהיה אופן הצרופים במח' כאותן הדברים אהבה שבא בגלוי בלי שינוי כלל והוא מטעם דה"ג שבמח' באים בדבור כנ"ל):

(עג) וזהו טעם ענין אות העי"ן דועד בחילוף אות החי"ת דאחד שהוא בחי' ז"ת דהשגה דבינה שנק' ע' רבתי דשמע שם ע' כמ"ש בזוהר וכשבא להתפעלו' המדות במח' כנ"ל נק' ה"א עלאה (והוא בחי' לאה שילדה ששה בנים כידוע) ומשם נמשך למל' דאצי' עולם הדבור העליון ונק' גדולה וגבורה בה"א דדבור ושרשו בה"א עלאה דמח' דבינה כי משם נמשך כל פרטי המדו' מן ההעלם לגלוי כמ"ש ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם מעלמא דאתכסיא כו' (והיינו שית תיבין דיח"ת שמקבלין משית תיבין דיח"ע) (ובדלית רבתי שהוא גדלו' הדבור כמו שהוא בשרשו באור אבא הנק' כח הדבור שם המדו' ג"כ בבחי' ע' רבתי דבינה וזהו עד ה' בכם כמ"ש בזהר וכמשי"ת) (וכמ"ש לך ה' הגדול' והגבורה כו' לך הן נש"ב מפני שעולה מלמטה למעלה מהדבור אל השכל והשגה ואח"כ חוזר ונמשך משכל אל הדבור וזהו כי כל כו' וכמ"ש במ"א) ולהיות שעיקר הבנין של המל' מה"ג מנצפ"ך דאימ' כמה שכתוב כאמה בתה כנ"ל שעי"ז