סה, א

השמאל לבד כו' שזהו גי' ק"ל וכמו רוכב על כרוב קל שלו שהוא המל' שהוא בקטנו' הדעת שנק' כרוב קל כרביא אנפי זוטרי וכן הנה ה' רוכב על עב קל ובא מצרים שזהו בחי' הסתר אלקו' בגלות ע' שרים דנוגה וזהו שרוכב על כרוב קל בלילה דוקא ושט בח"י אלף כו' בבחי' שינה שנק' דרומיטא כו') וזהו כי סר לראות ר"ס הן יוד הויו' שעולה ר"ס כשכלול מחו"ג דאו"א דוקא אבל כשאין בו רק ה"ג דאימא שהן ה' הויו' דגבורו' לבד עולה מספר ק"ל והוא ענין נשים דעתן קלה קל ה' כנ"ל וזהו עין גי' ק"ל דהיינו שרש השפע דה"ג דאימ' שנמשך במל' שאז נק' המל' אד' דינא דמלכותא כמ"ש מלך במשפט יעמיד כו' במשפט ודין דבחי' הגבורות דוקא משום דעיקר בנין המל' מבחי' הגבורות דוקא כידוע (ומ"ש והוכן בחסד כסא שכסא המלוכה הוכן יסודה בחסד דוקא גם זה אמת דחסד דז"א נמשך למל' ומזה דוקא הוכן כסא דמל' הנק' שופט כל הארץ כו' כמ"ש באור פני מלך חיים דאם לא בחי' החסדים שבמל' לא הי' מציא' אור ושפע האלקי בעולמות כלל ומ"ש בע"ח דעיקר בנין המל' מבחי' הגבורות דוקא היינו שעיקר בנין עצמה לבד שהוא ע"י התחלקות ה"ג מנצפך דאימא כנ"ל ובאמת עיקר ה"ג הללו הוא לצורך העולמו' דהיינו לצורך הנהגות העולמות שזהו דוקא לשפוט את העולם וכמ"ש מלך במשפט דאד' דינא דמלכותא כנ"ל וכידוע דאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו כו' כך במלכותא דרקיע שא"ל בחי' יראה עלא' דאור האלקי שנורא מאד כמ"ש מי לא ייראך כו' לא הי' עולם עומד מהתגברו' שפע החיצוני' ומלך במשפט ודין יעמיד לברר ולבער הרע כו' ואמנם פי' במשפט היינו שכלול מחו"ג דוקא שהרי א' במ"א משפט דאיהו רחמי שהוא הת"ת שכלול מחו"ג כידוע ושרש הענין דשניהם אמת דנמשך ה"ח וה"ג במל' וה"ח דז"א זהו שאמ' והוכן בחסד כו' ובה"ג הוא בחי' ה"ג דאימא ולא ה"ח דאבא ובאמת זהו פלא למה לא נמשך ה"ח דאבא במל' שהרי עצם שרש המל' הוא מאבא דיסד ברתא ויסד זה בחסדי' דוקא וכמ"ש באר חפרוה שרים כו' או"א שנא' ויבן ה' אלקי' את הצלע דאו"א תקינו לה כמ"ש בזהר ואבא תיקן בבחי' החסד דבאתרה שקיע רחמי כו' (וגם עצם הצלע עצם מעצמיו שהעצמו' מן האב וגם תלה הכתוב זכרים בנקבות משום דאיש מזריע תחלה יולדת נקב' כידוע) וגם פי' באר חפרוה היינו במי החסדי' דוקא אמנם זהו לצורך עצמה אבל לצורך העולמות הרי אמ' והוכן בחסד כסא שהוא בחי' חסד דז"א ולא חסד דאבא (וכמ"ש בזהר ע"פ אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק שזהו ה"ח דמל' שנק' מלכי צדק שמקבל מז"א מבחי' חסד דז"א שנק' כהן לעולם כו' ואמנם מבואר בזהר דבתלת דוכתי אקרי אתה כמו כי אתה אבינו והוא בחי' חסדים דאבא דוקא שזהו מה דאבא יסד ברתא לצורך עצמה כו') ובכ"ז מובן הטעם לאות עי"ן בתיבת ועד שהו' בחי' עין משפט דמל' (כמו ע' סנהדרין בלשכת הגזית שהוא בהיכל הגבור' ונקראו עיני העדה שכלול מחו"ג ושפטו והצילו כו') דהיינו בחי' ה"ג דבינה שנמשך למל' שהן ה' הויות גי' קל שהוא גי' עין כנ"ל לצורך העולמות ולפי שחסר ה' הויות דה"ח דאבא משום דכאמה בתה דוקא ע"כ הוא באות ע' דוק' ולפ"ז הקושיא דלעיל יותר באה בחזקה למה מן החי"ת נעשה עי"ן דזהו היפך גמו' דחי"ת הוא בחכמ' שהוא מקו' החסדי' וכנ"ל בפירוש כי ס"ר לראות שהן י' הוי"ות ואם נעשה אות עי"ן ה"ז מצד שחסר ה' הויו"ת דאבא ואיך אפשר לומ' שמן החי"ת דחכמ' יהי' עי"ן במל' שמן החי"ת הי' צריך להיות המשכ' החסדי' וגם שיהי' כלול מחו"ג שזהו בכפל ממספר ע"ין כנ"ל (ומ"ש והוכן בחסד כסא הרי הוא בחסד דז"א ולא בחסדי' דאבא כנ"ל ואם