סה, ב

נא' דאתה כהן לעולם קאי על כי אתה אבינו שהן ה"ח דאבא דאבא יסד ברתא א"כ למה נעשה אות עי"ן ואם לא נמשך מחסדי' דאבא איך יאמר שמבחי' חי"ת דחכמ' נעשה עי"ן דהיינו חלק גבו' דאימא לבד כנ"ל דדעת דנוק' כלול בדכורא כי לכך דעתן קלה כנ"ל:

(עד) והנה להבין תירוץ אמיתי על ענין החי"ת שנעשה עי"ן דוקא יש להקדים תחלה בענין ביאור כל הנ"ל באלף דכתר וחי"ת דחכמ' כו' הכל בעבודת ה' בתפלה דהנה ידוע שמחו"ב שבנפש האלקי' נולדו המדו' שהן התפעלות אהבה ויראה ואמנם לא ראי זה כראי זה שהאהב' והירא' ב' הפכי' המה דהיינו בענין הקירוב והריחוק שאנו רואי' בחוש שטבע התפעלו' האהב' היא באה מצד בחי' הריחוק ביותר וטבע התפעלות היראה להיפך שהיא באה מצד בחי' הקירוב ביותר וכל שיהי' הריחוק יותר יותר יתפעל באה"ר ונפלאה ביותר וכל שהקירוב ביותר יותר יתפעל ביראה ופחד עצום כו' דהנה אנו רואי' בחוש שכל מי שיראה את המלך או שר מקרוב בא אליו ביותר קירוב ובהתגלות יותר יפחד ביותר וארכבותיו נקשן כו' עד שיבא לכלל ביטול במציאות ממש שזהו הנק' יראה עילאה בחי' תכלית הביטות כו' עד שנעשה כאבן דומם בלי הרגשת עצמו כלל וזה תלוי באופן הקירוב דוקא כי יראה אותיות ראיה וכל שאינו בא בקירוב כ"כ אין היראה ופחד כ"כ וכמו פחד מן השונא כל שהוא מקרוב יותר תפול הפחד (וכמו ובכן תן פחדך כו' תפול עליהם אימתה כו' מצד עוצם הגלוי אלקות שז"ש בגדול זרועך ידמו כאבן כו' וכן לע"ל דכתיב ובאו במערות צורים מפני פחד ה' כו' היינו מצד בחי' הקירוב דוקא שאז יהיה גלוי עצום כמ"ש ונגלה כבוד ה' כידוע וכן בפחד יצחק שהוא ג"כ מצד עוצם הקירו' והגלוי כמ"ש ויצחק בא מבוא באר לחי רואי כו' וכמ"ש ופחד יצחק היה לי לי דוקא שבא מצד קרבת אלקים לי כו') וזהו היפך טבע האהבה שהאהבה תתפעל בסיבת הריחוק ביותר וכל שהדבר האהוב מקרוב אין מדת האהבה בהתפעלות אליו כ"כ כמו שאנו רואים בחוש באב אל בנו או אהובו כנפשו שכל שיתרחק ממנו בזמן ומקום יותר יותר תכלה נפשו אליו באה"ר ותתעורר האהבה והתשוקה אליו ביותר וכשרואהו תמיד בקירוב אין האהבה ניכרת כלל כו' וכמ"כ בעבודה שבלב בתפלה התפעלות האהבה באה רק מהתבוננות הריחוק מאלקות והוא כשיתבונן בהפלאת השגה בעצמו' אח"פ בעילוי אחר עילוי כידוע בבחי' סדכ"ס וכה"ג עד שנפלא ממנו לגמרי כו' אז יתפעל ויתעורר לבו באה"ר ותשוקה נפלאה ליכלל ולידבק באח"פ כו' וכל שקרוב אליו בהשגה יותר אין ההתפעלות אהבה כ"כ לפי שההשגה והראיה בא בבחי' הקירוב כמו לאסתכלא ביקרא כו' שם ימצא בחי' הפחד והביטול דוקא כנ"ל כמו שאנו רואים בחוש שכל מה שיבא אליו גלוי אלקו' בנפשו ויוקלט בעצם פנימי' כלי השגתו וחכמתו בבחי' ראיה שכלי' מקרוב מאד יותר יבא לבחי' פחד האמיתי בהעדר הרגשה עצמו מכל וכל שנק' יראה עלאה ירא' בושת כו' כמ"שהן יראת ה' היא חכמה שהחכ' היא בבחי' ראי' מקרוב כנ"ל שם הוא בחי' יראת ה' ירא' עלא' הנ"ל ובירא' ה' בחי' ביטול שם הוא בחי' החכמה והכל א' ממש עד שא' דיראת ה' יראה עלאה הנ"ל היא בחי' החכמה עצמה ואין לחלק ביניהן כלל משום דהא בהא תליא משום דהיראה תלויה בקירוב דראי' דחכמה דיראה אותיות ראיה כנ"ל והאהבה מרחוק דוקא ולא מקרוב כנ"ל (ובמ"א מבואר להיפך ממש דחו"ב הן ראיה ושמיעה דהיינו ראיה דחכמה מקרוב והשגה דבינה נק' שמיעה מרחוק ואינו דומה שמיעה לראיה והתפעלות האהבה מקירוב דראי' דחכמה והיראה מרחוק בהשגות דבינה כמו שמעתי שמעך יראתי וכמו העומד מרחוק כשנתפעל בירא' ופחד כמ"ש וינועו ויעמדו מרחוק והאהב' הוא הקירוב והדביקות