סה, ג

דוקא כמו אברהם אוהבי הלוך ונסוע בדביקו' וקירוב אחר קירוב כאהב' האוהבי' שמתדבקי' יחד שטבע המים לדבק כו' וזהו היפך כל הנ"ל באוי"ר שהאהבה בריחוק כו' הענין הוא דבכאן מדבר באהבה שבעה בתשוקה וכלות הנפש מצד ריחוק המשפיע שהיא אהבה דבכל מאדך כמשי"ת שזהו דוקא מצד הריחוק ביותר יותר תכלה נפשו כו' ולא באהבה שנמשך כמים שהיא בקירוב כו' וכן ביראה מדבר בפחד ובטול שבא לו מצד המשפי' שאינו אלא מצד הקירוב והגלוי דמשפיע כמו ובמור' גדול זו גלוי שכינ' כמ"ש במ"א ומה שמבואר במ"א דיראה בבינ' בשמיע' מרחוק היא יראה שמצד המקבל וכן האהבה שמצד המקבל הוא להיפך בקירוב ודיבוק כו' אבל כאן מדב' באוי"ר שבא מצד המשפיע דנהפוך הוא ממש וד"ל) והנה התפעלות האה"ר הנ"ל שמצד הריחוק יוכל להיות בבחי' מס"נ ממש שלמעלה מן הגבלת השכל וטעם לרצון בלי גבול כלל שנק' בכל מאדך שהרי כל מה שיפלא וירומם יותר בהפלא' גדולות אא"ס ביותר מכלי השגתו יותר יצא מקשרי הגבלת נפשו מכל רצון רק לה' לבדו והוא התפעלות נקודת הרצון שלמעלה מו הטעם ושכל וזהו בבחי' כתר דאלף הנ"ל שלמעלה מן החכמ' שנק' פלא ומבואר למעלה בענין וי"ו דועד שנעשה מאלף דאחד שנמצא למטה כמו למעלה ממש בשוה להיותו בחי' המשכת המקיף כו' וזהו ג"כ ענין זאת האה"ר הנפלא' שמצד הפלא והריחוק שנק' כתר שבזה נמצלא גלוי אא"ס למטה מטה בריחוק היותר כמו למעלה מעלה בקירוב ביותר מאחר שזהו למעלה מכל השגה וכל שיעמיק יותר להשיג יות' ויתעלה השגתו יותר יותר יפלא מהשגתו בריחוק ופלא כמו סדכ"ס כו' ואז יותר בא גלוי אור בתוקף ונמצא תוקף אורו למטה דוקא בריחוק כמו למעלה ממש בקירוב היותר פנימי ונמצא שמאיר למטה ולמעלה בשוה כמו בחי' מקיף דא' דכתר הנ"ל וד"ל משא"כ בחי' החכמ' שנק' ראי' מקרוב שמזה מתפעל ביראה ובטול הנ"ל הנה בחי' הקירוב הזה א"א שיהי' בא בגלוי ובקירוב למטה כמו למעלה ממש שלא יבאו התחתוני' לבחי' בטול במציאו' לגמרי כענין הושיט אצבע כו' ושרפן כנ"ל אלא בהכרח צריך לבא בחי' גלוי האור דקירוב דחכמ' בסדר והדרגה בהשתלשלו' עו"ע בכל עולם לפ"ע כפי אשר יוכל שאת בבחי' הביטול והיראה שמצד ראיי' החכמ' ולכך אין בחי' הביטול שוה בכל העולמו' לפי אופן צמצום הגלוי אור דחכמ' שם וכמו באצי' שם הגלוי יותר מבחי' אור החכמה ולכך בחי' הבטול שם בתכלית עד דאיהו וחיוהי חד ממש כו' שזהו בחי' הבטול בעצם שהוא בשם מ"ה דחכמה עלאה שנק' יראה עלאה שבא מתכלית הקירוב כמו במשה שהיה בבחי' מ"ה דחכמה כמ"ש ונחנו מ"ה בטול בעצם לפי שבו היה הקירוב פא"פ כו' ואהרן והזקנים למטה ממנו כו' וכן יובן שמאצי' לבריא' נפסק אור גלוי החכמה ואינו מתגלה שם בחי' הפנימית שבה כלל כנ"ל דיו"ד באצי' ולא בבריאה דאימא מקננא בכורסיא כו' ע"כ בהגיע אות החי"ת דחכמ' דאצי' בבריאה נעשה אות עי"ן דהיינו חיצוניו' התפשטו' דחכמ' שנק' הסתכלות דח"ע דאצי' שמאיר במל' בבחי' ההשגה דבינה בבחי' ז"ת דבינה הבא בכלי השגת שכל בקירוב זהו הנק' עי"ן לפי שקירוב זה דהשגה דבינה קירוב חיצוני' הוא לגבי עצם ח"ע להיות שאינו מאיר שם רק בחי' חיצוניו' חכמ' שהוא בחי' ראי' דעין השכל בחיצוניו' ומעין השכל ראי' זו נעשה בחי' השגה בבינה (כמו רואין את הנשמע) ומזה לא נעשה רק בחי' בטול היש בלבד שזהו בעולם הבריא' שנק' יש מאין ויש מי שבטל כו' והיינו ע"י ההשגה דבינה דאימא מקננא כו' ואינו אלא מבחי' הסתכלות חיצוניו' דח"ע דאצי' שמאיר בח"ת דמל' וזהו שמן החי"ת דוקא נעשה עי"ן וד"ל ובזה יתורץ היטב הקושיא דלעיל איך