סה, ד

מחי"ת יומשך ז"ת דבינה דהלא חי"ת דחכמ' הוא חיצוניו' הראי' והסתכלות דחכמ' שנמשך מאין ליש בבינה בכלי ההשגה שזהו הנעשה עי"ן שהן ז"ת דבינה שנכללי' בע' רבתי ונק' עי"ן ע"ש הראי' והסתכלו' דחכמ' כי מתייחדי' זע"ז וכ"ז משום דחי"ת דח"ע בא בהשתלשלו' בהדרגת עו"ע ע"כ בהכרח בהגיע אורו למטה בבריאה נעשה עי"ן חיצוניו' חכמ' בז"ת דבינה כו' אבל פנימי' ח"ע שלא בא למטה כלל בהשתלשלו' ה"ז כמו האלף דכתר שנמצא למטה כמו למעלה ממש בשוה מטעם הנ"ל (וזה הי' ראי' והסתכלו' דמשה שהי' שרשו בפנימי' אבא דאצי' ועשי' שוין ולכך צוה לו לראות את א"ימרחוק כו' וע"ז נא' ותחצב אחותו מרחוק דלפעמי' החכמ' שהיא בחי' אחותו בבחי' הריחוק דהיינו כשהוא בבחי' פנימי הכתר שמאיר מרחוק כמו מרחוק ה' נראה כו' ושם שוה מעלה ומטה ממש כנ"ל בוי"ו דועד וד"ל:

(עה) אך הנה יש להבין לכאורה בענין כלל הנ"ל דפנימי' ח"ע לא יבא בגלוי אור למטה לעולם כמו שהוא למעלה רק בחי' חיצוניו' שבה לבד שזהו עין דועד כנ"ל א"כ האיך מצינו שירדה התורה למטה בגלוי ממש כמו שהוא למעלה ושרש התורה הוא ודאי מפנימי' חכמתו ית' כידוע ומבואר בזהר וגם בעיקר טעם עסק התורה אינו אלא להמשיך גלוי אא"ס שבפנימי' חכמ' שבתור' למטה מטה כמו שהוא למעלה וכמ"ש ותורה אור פי' אור המאיר ובא למטה כמו למעלה ממש שהרי מבואר בזהר דג' קשרין הן ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקוב"ה וע"י אדם שעוסק בתור' לשמה נתגלה ונמשך אא"ס שבפנימי' ח"ע שבתור' דאוריי' מח"ע נפקת כידוע וזהו ענין עוסק בתור' לשמה לשם התור' כידוע ועוד דלפי כלל הנ"ל דא"א שיבא בחי' גלוי פנימי' חכמ' דאצי' למטה בגלוי א"כ האיך א' והיו הדברי' האלה כו' ודברת בם כו' וידוע שעיקר מצות ת"ת בדבור דוקא וכמ"ש למען תהי' תורת ה' בפיך דוקא כדי להמשיך בדבור זה גלוי אא"ס שבפנימית חכמה כמו ואשים דברי בפיך וכידוע בענין את ה' האמרת שהקב"ה יושב ושונה כנגדו (ואפשר לומר דפסוק והיו הדברים כו' הוא אחר אהבה דבכל מאדך שהיא בבחי' הכתר שמעלה ומטה שוין כנ"ל ועין דועד שהוא בחיצוניו' חכמה זה לא א' משה דבשכמל"ו לא א' משה דמשה מלגיו בפנימית ח"ע כידוע אבל באהבה דבכל מאדך אין זה גלוי אור ממש רק בהעלם כאות וי"ו כו') אך הענין יובן בהקדים תחלה בשרש ענין אור דתור' שאין אור דתור' באה בבחי' השתלשלות ע"וע כאור חכמה דאצי' הנ"ל שאם הי' אור דתור' באה בהשתלשלות ע"וע באבי"ע מלמעלה למטה בכל עולם לפי ערכו ודאי שלא הי' אפשר שיבא גלוי אורה למטה כמו למעלה ממש אבל באמת אין גלוי אור דתורה בא למטה כ"א ע"י בחי' לבוש דוקא כמ"ש על התורה עוטה אור כשלמה והלביש ושלמה זו שעוטה בה אור דתורה עי"ז תוכל לבא בהתגלו' למטה כמו למעלה ממש באין שנוי כלל דהיינו שע"י לבוש הזה יוכל לבא דוקא בחי' גלוי אא"ס שבפנימית ח"ע גם למטה מטה מה שלא הי' ביכולתו לבא בלא לבוש מטעם הנ"ל וביאור הדבר צ"ל ענין הפסוק כאשר יאמר משל הקדמוני דקאי על התורה שנק' משל הקדמוני לפי שקדמה לעולם הנאצל ונברא כו' והטעם לזה שנק' בשם משל דוקא הענין הוא לפי ששרש החכמה שבתו' הוא בבחי' עצמות ופנימית החכמה הקדומה שבעצמות אא"ס ממש וכמ"ש ואהי' אצלו אמון שעשועי' כו' בחי' שעשועים העצמיי' וכמו משחקת לפניו כו' וכל אור שהוא מן העצמות ממש א"א שיבא למטה בגלוי כמו שהוא כ"א ע"י התלבשות בענין לבוש זר כמו ע"י משל גשמי שיוכלו להשיג מתוכו אור עומק השכל כמו שהוא בעצם שבלתי