סו, א

אפשר להשיגו בלא משל מצד עומקו ובהיות שהמשל הוא לבוש זר להעלי' ולהסתיר אור השכל עי"ז יוכלו להביט ולהשיג בו כמו שרואין ע"י מסך וכה"ג כידוע ומה שא"א להביא גלוי אור עומק השכל בדבו' יוכלו להשיגו ע"י המשל דוק' כמו שאנו רואין שעד מ' שנין לא קאים אינש אדעתי' דרבי' שהשפיע לו בדבור אבל ע"י המשל יכול להשיג מיד וגם לתינוק קטן יוכלו להשפיע ע"י משלים שיקבל הוא לפי ערכו כל עומק השכל כמו שאצל המשפיע שלפי הלבוש של המשל יוכלו לתפוס הנמשל המלובש בו לעומקו משא"כ ע"י הדבור שהעומק ותמצית המכוון בשכל לא קאים עד מ' שנין כו' ואמנם מובן עוד דבלבוש המשל אין הפרש בין גדול לקטן שהכל יכולים לקבל ולהשיג ע"י הגם שהגדול בחכמה ישיג הנמשל יותר לעומק והקטן ישיג זה בקטנות אין זה הפרש לגבי עצם אור החכמה הגנוזה במשל אעפ"י שהשגתה יובדל לגדול יושג ע"י המשל שנק' חומר לצורה יותר לעומק שכפי הערך של הגדול יכיר יותר לצור' שבחומר המשל מן הקטן זה היה הפרש גמור אם היה המשל לנמשל כחומר לצורה ממש כעין לראי' וכמוח לשכל אבל אם הנמשל במשל בא דרך התלבשות א"כ אין חילוק כלל לגבי עצם אור החכמה מאחר שאין זה המשל רק בחי' לבוש לבד ומה שגדול ישיג יותר בו אין בה בפנימי' עצמו' החכמה רק בזיו הגלוי הנגלה מתוכה באמצעו' המשל שהוא מעין ודוגמא לנמשל דוקא וכמו משלי שלמה וג' מאו' מתלי דר"מ וכה"ג שמפני עומק החכמה צריך להלביש במשלים וכל שהחכמה עמוק' יותר יותר צריך להלבשת משלים ולכך משלי שלמה במעלה גדולה לעוצם עומק החכמה עלא' הגנוז בהם והיינו עוטה אור כשלמה ולבוש שלמה זה היינו בחי' המשלים שנק' משל הקדמוני ולזה אע"פ שיש תור' דאצי' ותור' דבריאה ה"ז לבושים שונים שבכל עולם מתלבשת אור דתורה לפי אופן זה העולם עד לבוש האחרון שבזה העולם בתורה הנגלית לנו אבל בעצם מהותה אין שנוי כלל כמו שהיא למעלה ולמטה באצי' ועשי' שוין מטעם הנ"ל וד"ל (וראי' לזה שלע"ל כתיב ולא יכנף עוד כו' הרי הלבוש דתור' אינו מעלים כלל אדרבה ע"י יראו אור העצמי כמו ובתורתו של ר"מ היה כתוב כתנו' אור באלף כמ"ש במ"א וד"ל ונמצא שיוכל לבא גלוי אור פנימית ח"ע דתורה למטה כמו למעלה ממש מאחר שבא בבחי' לבוש וזהו שמצות ת"ת להמשיך גלוי אא"ס בפנימית ח"ע שבתורה שזהו עוסק בתורה לשמה כנ"ל וכלל הנ"ל דא"א לפנימית חכמה לבא למטה כמו למעלה היינו במלאכים שמקבלים מחיצוניות חכמה ולכך כשבקשו הוד ואור דתורה לא נתנה להם אף ע"י משל ולבוש רק לישראל לבדם משום דישראל עלה במח' פנימית אבא כו' וכמ"ש ג' קשרין הן כו' שהמלאכים מקבלים מעי"ן דועד ומשה שהי' מפנימי' אבא א' שמע ישראל כו' ולא א' בשכמל"ו וכן מי שתורתו אומנתו כו' כר"י הנשיא וכה"ג אינו קור' רק פסוק ראשון ואע"פ שאין הלכה כאנשי יריחו שהיו כורכין את שמע כו' היינו לפי שאין הכל יכולים להיות בבחי' תורתו אומנתו כר"י הנשיא וכמ"ש במ"א וד"ל) ומעת' יש להבין ענין אות הדלי"ת רבתי דאחד למה לא נשתנה בחלוף אתוון ביח"ת כלל אלא רק מגדלות לקטנות לבד הנה יש בזה ב' טעמי' הא' מפני שבאמת הגם שמבואר למעלה בהפרש שבין כח הדבור לצרופי אותיו' הדבור שמתפשטי' מעצם כח הדבור שזהו ממש כמו הפעולה שמתפשטת מכח הפועל וכה"ג מ"מ לענין גוף השפע הנמשך מן כח הדבור לגלוי הדבור שהוא החכמ' שבראש שמגלה הדבור או הרצון והמדו' וכה"ג הרי בזה אין שנוי כלל וכלל שהוא אותו השכל שמבין לעצמו בא לדבור כמו אדם שמדבר דבר שכל שגם שמשפיל ומביא לאור עצם השכלתו בדבור אין זה שינוי כלל לעצמו מאחר שהוא עצמו המדבר דבר