סו, ב

זה משא"כ לזולתו יש שנוי שאין זולתו משיג רק מדבור שלו ואין בדבור רק גלוי אור בעלמא מן עצם השכל ולכך לא קאים אדעת' דרבי' כידוע וכך יובן בענין ירידת המל' מאצי' לבריאה דהיינו מכתר מל' שזהו עצם כח הדבור העליון כנ"ל לחכמ' ומדו' הנגלים בדבור שהן ט"ס דמל' בבי"ע כידוע שאין זה שינוי לגבי עצם האדם העליון שנק' רוח ממללא רק שבכח הדבור הי' הדבור כלול בעצם החכמ' שמשם נמצא מציאת כח הדבור והי' בבחי' הגדלות (דהיינו להביא בכמה צרופי' עד אין שיעור כמו כח היולי דפועל טרם שיפעל וכנ"ל בפי' ודבר דבר כו') ובגלוי הדבו' בא לכלל קטנות אבל אין שנוי כלל בעצם לכך לא נתחלף אות שלי"ת דיח"ע להיות באות אחרת ביח"ת בועד אלא הוא אות הד' דיח"ע רק שנשתנה מגדלות לקטנות לבד משא"כ הא' והחי"ת דיח"ע שלא הן בעצמן ומהותן יורדין למטה רק שמתלבשים ונמשכי' למטה הא' נמשך דרך קו בהעלם כנ"ל והחי"ת משתלשל דרך עו"ע ממש ע"כ בהכרח שיהי' שנוי וחילוף לאות אחר בהגיע אורם למטה מאצי' לבריאה כמו מן הח' נעשה וי"ו כו' [אבל הדלי"ת הוא עצמו נמשך שהרי כח הדבור הוא שמדב' דהיינו שהעצם הוא מתפשט ולא כמו החי"ת דחכמ' שמאין תמצא שזהו ג"כ רק גלוי והתפשטו' מן העצם ולכך נשתנה מא' חי"ת ששם בא בדילוג גדול ממהות למהות שזהו מאין דאאלפך שנבדל מהיות מקור לחכמ' ומפלא נעשה אלף ע"י מזל ונוצר כנ"ל לכך נעשה חי"ת כו' משא"כ הכח של הדבור הוא עצמו בא לגלוי ונק' השפע' עצמי' ומקורי' כמעיין שהוא עצמו מתפשט בנהר וכשרש האילן שהוא עצמו צומח ולא בבחי' שפע אור וזיו כמ"ש במ"א וד"ל] אך הנה עכ"ז אין זה מתיישב לנכון דודאי יש הפרש גדול בין עצם להתפשטו' בכ"מ אעפ"י שהעצם עצמו בא בהתפשטו' כמו ענין המילויי' של כל אות כיוד ואלף בית ולמה במילוי דה"א באלף אין האלף ניכר במבטא ומכ"ש כשהוא במלוי ה' ה"ה או גם במילוי יו"ד כמו הי ועיקר המילוי שלו ה' הרי ה"ה אין שנוי כלל בה' הב' מה' הראשון כו' משום דה' הוא אתא קלילא דלית בי' ממשא כו' דהיינו ה' מוצאות הפה דדבור שאינו רק בחי' גלוי לחוץ שאין בזה עצם דבר שיבא בו מילוי אות אחר בהתפשטות רק הה' עצמו נכפל כו' וביאור הדבר צריך לומר טעם שני בענין הד' ג"כ מה שלא נשתנה כלל והוא העיקר להיות ידוע דנעוץ תחלתן בסופן דהיינו בחי' הכתר במל' ומ"ל בכתר דסוף מעשה עבמ"ת דלכך בבחי' ע"ס דאו"א המל' הוא בחי' כתר וע"כ א' דכתר מל' איהו כ"ע ממש וכמ"ש במ"א בענין ארוממך אלקי המלך כו' בענין סופא דמח' ותחלת המח' כו' לזאת אין באות ד' וה' שהן בבחי' המל' שהוא הדבור חילוף ותמורה בהתפשטות שלהם למטה שמעלה ומטה שוין ממש מאחר שהמל' הוא בחי' כתר והכתר הוא בחי' מל' הרי עליון תחתון ותחתון עליון בהכרח שהוא בבחי' המקיף עצמו ששוה שם מעלה ומטה ממש וביאור הדבר הוא ענין תחלת המח' אנא אמלוך שנק' מל' דא"ס וסופא דמח' מל' דאצי' ונעוץ תחלה בסוף וסוף בתחלה עד שאין לחלק ביניהן כלל ובאמצעות תחלה וסוף יחד נשלם הדבר כמו הרוצה בדבר מו"מ שאין עיקר השלימות לא בתחלת המח' טרם שבאה לגמר המעשה ולא כשבא לפ"מ ולא נגמר עדיין תחלת הרצון אלא כשנשלם הפ"מ כפי שהי' תחלת המח' ורצון כמו וירא כו' והנה טוב כו' הרי תחלה וסוף כא' ממש חשיב ואין זה בלא זה מהות בפ"ע ולכך לפעמים המל' כתר בבחי' או"ח דסוף עולה בתחלה וכאשר תחלה נמשך בסוף נק' או"י ושניהם א' ממש ע"כ עליון תחתון ותחתון עליון כעיגול כו' וזהו עיקר הטעם מה שאין המילוי דה' רק ה"א להיותו רק בחי' גלוי כנ"ל שהגלוי רצון א' הוא לכך אין הפרש בגלוי הרצון שבתחלת המח' לגלוי הרצון שבפ"מ כנ"ל וזהו שהדלית רבתי שהוא מל' דא"ס הוא מל' דאצי' כמ"ש אני