סז, ב

באופן מיוחד כנ"ל בבחי' יסוד ז"א למל' שהוא הדבור שהמח' לבוש למדו' דשכל כדבור שהוא לבוש למדו' שבלב כנ"ל וא"כ איך יגרע וישונה דבר או חצי דבר מן המח' אל הדבור גם בעברו דרך המדו' שבלב אם לא יעלים בנו"ה דז"א מה שבלבו מכמו הנברר בנו"ה דבינה כו' ובזה יובן המאמ' הכולל כל ענין הנ"ל והוא בענין י"ב שעות הוי היום יב"ש ראשונות יושב ועוסק בתורה פי' המוחין של המדות להטות לזכות או לחוב או לממוצע דמלך במשפט יעמיד ארץ דכל שפע העולמות בי"ע במשפט התורה דוקא נשפטי' בכל יום כמו השופט כל הארץ כו' ובכל יום יש יב"ש י"ב צרופי הוי' (דחסד אל כל היום יום א' חסד דז"א כלול מיב"ש כו' ובכלל אלף שנה הראשונים וכן בכל יום בפרט יש יב"ש ויושב ועוסק ודן וזן בכל העולמות בהשגחה פרטיות ולכך ימצאו שנויים בכל עת ושעה בכל העולמות כמו שא' אדם נידון בכל יום) והנה ג"ש הראשונים הן מוחין שבמדות שבשכל וג"ש השניים הן מדות שבשכל להטות לזכות או לחוב וזהו יושב ודן כאדם שפוסק דין מתוך שכל וסברא המטה לחסד או לדין וג"ש הג' יושב וזן את כו' היינו כמו בחי' מדות שבלב שנמשכי' לדבור להיות השפע מאין ליש עד שפע גשמית דעוה"ז השפל לזון את העולם בגשמיות אם כך או כך ויש בזה שנוי מיום ליום (כמו והימים ימי בכורי כו' שאז היה זמן שליטת אור הגבורות דבחי' דין שבמדות דבינ' כו') וזהו לפי אופן שנוי הצרופים דמח' מל' דתבונה שמלבשת לתנה"י דבינה ומשם יורד למדות דז"א ומז"א למל' בבחי' הדבור הרי שכולל כל ענין הנ"ל במאמר זה יושב ודן יושב וזן כו' ולא יוסיף ולא יגרע בכל יום מכמו שדן במדות שבמח' כך זן במדות בדבור) והנה בחי' מל' דתבונה ד' רבתי שזהו אותיות המחשבה מלבשת לתנה"י דאימא כנ"ל במל' דז"א שהוא הדבור שמלביש לתנה"י של מדות שבלב כו' שצרופי אותיות המחשבה הן ג"כ בחי' דומם בערך לגבי אור השכל שמטה כלפי חו"ג כו' והיינו בחי' ע' רברבא שהן ז"ת דבינה שמתלבשים בדלי"ת רבתי שגם הדלי"ת רבתי הוא בבינה כנ"ל ולהיות שהמדו' דבינה באי' באותיות המח' בבחי' גדלו' השכל נק' אתוון רברבין כנ"ל שלמעלה הרבה מאותיות בינונים דמדו' שבלב שנק' ז"א לכך הדלי"ת רבתי כמו הע' רברבא כו' וד"ל ובכ"ז יובן מ"ש כאן בזוהר שמע פי' רברבא שהן בחי' ז"ת דבינה כנ"ל דלי"ת אוף הכי רברבא שהוא בחי' מל' דתבונה שמקבל מתנה"י דבינה ומלבשת אותם כנ"ל ולכך הדלי"ת רבתי כמו הע' לפי שהד' הוא אותיו' המח' שהן בחי' כלי בית קיבול למדו' שבשכל ומלבשת אותם ממש כמו שאנו רואים שאותיות המח' מכילים את אור השכל שנשפע בהן ובהן ועל ידן יושלח אור שפע השכל שבמדות ללב או לדבור ומאחר שהן בחי' בית קיבול להכיל גדלות אור הבינה ע"כ הד' רברבא כמו הע' שהן המדות שבשכל ואמנם נק' דלי"ת כמו דל דלית לי' מגרמי' כלום הענין הוא לפי שעצם אור השכל המושג נבדל הוא בערך ומושלל ומופשט מבחי' אותיות המח' כידוע בענין מחשבת שכל ממש הנק' עיון שכלי גם היותו במדות כמו שכל הנוטה לזכות וכאשר צריך לבא בהשפעה נגלית בבחי' אותיות המ"ח ה"ז כמו שנמשך המדו' שבלב בדבור דלית לי' כלום מעצמו כדל רק מה שנמשך בהן מאור שפע השכל שהרי כשיסתלק אור השכל מן האותיות דמח' נק' אותיות בטלים ורקנים מבלי שום שפע אור שכל (כמו הרהורים דברים בטלים כו') (ובאמת אין המח' דומה עם הדבור שהדבור אין לו מציא' בלא הבל הלב כידוע ואותיו' המח' יש להן מציא' בלא שכל כמו הרהורים שמהרהר אדם תמיד שאין בהן שכל כלל ולכך המל' נק' דל והוא הדבור ולא המח' ומה שהיא באות דלי"ת מאחר שהוא בבחי' הגדלו' דבינה אין זה ע"ש הדלות אלא לשון דלייה והגבהה כמו דלה דלה לנו