סז, ג

כו') ומעתה יובן לשון המאמ' דלעיל במ"ש ע' רברבא ד' אוף הכי וסימנא דא עד כו' דהנה מה שאות ע' וד' דוקא רברבין ולא אותיו' זולתם כלל מבואר ע"פי כל הנ"ל משום דע' במדו' שבבינה וד' במל' דבינה ששם האותיות בבחי' גדלות ולכך הן גדולים אך עדיין אינו מובן בטעם חיבור אותיות הללו יחד שהוא לכאורה חיבור ב' אותיו' מרוחקי' זמ"ז ביותר ע' משמע וד' מאחד ולזה אמ' דחיבור זה הוא להיות תיבת עד דוקא כמ"ש עד הוי' בכם והענין הוא להיות ידוע בשרש ענין העדות שאינו אלא על דבר הנסתר ונעלם דוקא שצריך עדו' ע"ז להעיד עליו שישנו במציא' לפי שנעל' מעין כל אבל דבר הנגל' לעין כל א"צ עדות להעיד על מציאותו אחר שנודע ונגלה לכל לא יתכן שם עדות ע"ז כלל כמו עידי הלבנה שמסתתרת כנקודה ונעלמת מעין כל צריך עדים להעיד על מציאות' אבל בהגלות נגלות לכל לא יתכן עדות כמו שלא יתכן עדות שראה השמש בחצי השמים וכה"ג בכל עדות איש לחבירו אינו נופל רק בדבר שנעלם מהכל שעשה בהסתר והוא ראה וידע מזה אבל על הנעשה בגלוי לכל לא יתכן שם עדות כלל כידוע וכך הוא בכל דבר הנסתר ונעלם לגמרי בטבע האנושי שא"א לאדם לידע כלל מזה כמו הנסתרות מלב כל אדם לידע מה שבסתרי מצפוני לב וכליו' מה שבלב זולתו שאינו ידוע רק לה' היודע כל הנסתרות ובוחן כליות ולב ותעלומו' סתרי כל חי נגלו לפניו אז לשון בני אדם לומר על דבר הנסתר ונעלם מכל אדם ה' יהי' עד בדבר לפי שהוא יודע כל הנסתרות ויודע תעלומו' סתרי כל חי מה בחדרי לבו סתומים מכל אדם כו' וכך יובן למעלה בבחי' עדו' ה' כמ"ש עד ה' כו' שלא יתכן בחי' עדו' זו רק בבחי' ההעלם וההסתר שלא נודע בגלוי כלל כמו הנסתרות לה' אלקינו שהן בחי' חו"ב כו' שבחי' בינה נק' עלמא דאתכסיא ששם כל בחי' העלם והסתר (ונק' מי דלא קיימא לשאלה) וכמו שמבואר במ"א בפי' ששם עלו שבטים שבטי י"ה די"ה היינו הנסתרות לה' אלקינו בחי' חו"ב דאצי' שהשבטי' הן י"ב ג"א שבמדו' דבינה נק' שבטי י"ה ומשם עדות לישראל דוקא שצריכי' לעדות להיות שהוא נסתר ונעלם לכך צריכי' לעדו' דהיינו מי שיגיד על מציאות' והוא מי שיודע את הסוד וההעלם והוא בחי' חו"ב שנק' י"ה שהנסתרות נגלה לשם לבד כמ"ש הנסתרו' לה' אלקינו כו' כמו לפניך נגלו כל תעלומו' כו' ולכך עדו' לישראל משם דוקא אבל בבחי' עלמא דאתגליא לא יתכן לשון עדות שהכל יודעי' שם כו' וכך יובן כאן במ"ש עד ה' בכם פי' בכנ"י ששרשם בחי' ישראל דלעילא ודוקא מבחי' י"ה דהוי' עד בכם ששם הוא כל בחי' ההסתר והעלם והוא מבחי' בינה שנק' עלמא דאתכסיא כי הנסתרות לה' כו' שהוא יודע כל הנסתרות ואין העלם לפניו לכך הוא דוקא עד בדבר ואין זולתו שיעיד כו' כמא' הוא העד כו' כי נעלם מהכל רק לו לבדו נגלה כל העלם והסתר כו' כנ"ל במשל עדות שבין איש לרעהו בדבר שבסתר שנעלם מכל אדם שיאמר יהי' ה' עד בדבר כו' וזהו שא' כאן וסימנ' דא עד ה' בכס פי' סימן לחיבור ב' אותיות דע' וד' אע"פ שרחוקים זמ"ז הוא בחי' העדו' דעד ה' כו' שאין זה אלא בבחי' בינה דוקא כנ"ל דע"כ ב' אותיות הללו באותיות גדולות ושם יש להן חיבור זע"ז להיות תיבת עד בבחי' עדות כי העדות משם דוקא בא כנ"ל והוא בחי' מדות ומל' דבינ' שהוא ע' וד' רברבין והוא בכלל ה' ראשונה דשם הוי' שיעיד על ה' אחרונה שזהו בחי' מל' דז"א שרש כנ"י למטה וזהו בכס וכמ"ש בר"מ פ' שופטי' על פסוק ע"פ ב' עדים כו' (ושם מבואר באופן אחר):

(עח) ועוד צריך להבין מ"ש במא' הנ"ל אשתארו אתוון ש"מ מ' פתוח' מ"ט לא סתימ' כו' הנה