סח, א

מדבר לאחר עליי' הברורים דרפ"ח ע"י שם ב"ן דדוד למעלה כידוע דב"ן עולה בס"ג דבינה בשרש רפ"ח כו' דעיקר השבירה הי' בס"ג כמ"ש כולו סג כו' ואז נא' א"ח עט"ב עטרת לשם מ"ה בעלה כו' כידוע לכך נא' שם במ"ם סתומה וכמשמעות הפשט דויעש דוד שם במלחמ' גדולות שנצח לאויבים רבים וקנה שם גדול כו' וכך ע"י הברורי' לאהפכא חשוכא כו' לאכפייא לסט"א אסתלק יקרא דקוב"ה שהוא כתר שם טוב כמו מלך ב"ו שקונה שם גדול כשכובש כל העול' ודוקא כשכובש הרחוקים מאד כו' (ולכך כתר ש"ט דמשיח עולה ע"ג) וזהו ג"כ שם במ"ם סתומה שהוא מלכא עלאה בחי' בינה כידוע דבינה נק' מלכא עלא' כמו אלקי' חיים ומלך עולם ומל' דז"א נק' מלכא תתאה כו' ולזה הוקשה לו גם על בחי' מל' דז"א למה אינו במ"ם סתומה דמה שיורדת לברר למטה אינו אלא בליל' דוקא כמ"ש ותקם בעוד לילה כו' דמצד זה יתכן שיהי' המל' בבחי' אותיו' קטנו' כנ"ל אבל בעליי' המל' למעל' באצי' בבינה כמו ביחיד זו"נ דק"ש שעולין לאו"א כו' כידוע בכונו' דשמע ישראל ה' אלקינו כו' שזו"נ ה' אחד א"ח דלי"ת וה' אלקינו או"א כו' ושם אינו מהראוי שיהי' בבחי' מ"ם פתוחה שאינה מסתתרת אז בבי"ע להיות משפיע למטה כלל (אך לפ"ז יקשה גם על מה שהאותיות ש"מ בקטנו' דהוא עצמו הטעם שיהיו האותיות גדולו' בגדלו' דבינ' כנ"ל בדלי"ת רבתי ולה לא יוקש' לו רק על המ"ם פתוחה ומה דאשתארו אתוון ש"מ בקטנו' לא קשה לו כלל ואפשר דקטנות האותיות אינו דוקא בירידת המל' למטה אלא גם דוקא בעלותה למעלה מצד בחי' בטול והתכללות תחתון לגבי העליון נעשה בבחי' הקטנות דוקא כמו א' זעירא דויקרא וכמו ואל משה אמר שלא סליק בשמא כלל כמ"ש בזהר בכמה דוכתי (ומה שהדלי"ת רבתי ולא נעשה בקטנות לפי שהמח' קרוב' יותר לערך דקו השכל משא"כ אותיות הדבור דכלא חשיב בבינה וגם במדו' דז"א כו' וכמו ודבר דבר כו') ואדרבה בירידתו למטה נעשה ראש לשועלים נעשה בגדלו' האותיו' כמו אדם דדברי הימים כידוע אך על המ"ם פתוח' קשה לו משני טעמי' א' מצד בחי' המל' שהיא בבחי' בינה ועוד דמקיף דבינה עוז לאלקי' כנ"ל) והנה התירוץ שתירץ בגין דמ"ם סתומה מלכא עלא' כו' לכאורה אינו מובן כלל דזה עצמו עיקר הקושי' דמ"ם סתומה היא בבינה שנק' מלכא עלאה ובחי' מל' דז"א ג"כ בשעת ק"ש בבחי' יחוד עליון דאו"א (או גם שאינה מתייחד' רק בז"א אינו מ' פתוחה רק בירידתה למטה בבי"ע ועוד שהרי אמרו עולה עמו כו') והענין יובן בהקדי' תחלה ההפרש הידוע בין מ"ם פתוחה למ"ם סתומה (כמ"ש דלמרבה המשרה שבאמצע תיבה וסתומה כמ"ש במ"א) שמ"ם פתוחה הפתיחו' שבה בין כף לו"י שבה למטה מורה הגלוי לחוץ שכל פתיחה מורה היציא' לחוץ ובפרט כשהפתיחה למטה באות ולא בצד מצדדיו כפתיחת הבי"ת והפ' וכה"ג והוא הנק' מאמר פתוח שהשפע נפתח לכל ויורד למטה מטה להחיו' גם לחיצונים שעומדי' בחוץ לפתח העליון כמ"ש לפתח חטאת רובץ כידוע משא"כ מ"ם הסתומה מכל צד מורה אור ושפע הגנוז ונעלם מהכל לא יקרב זר שם כלל לקבל יניקה להיותו סתום מכל צד בלי פתיחה כלל והוא הנק' מאמר סתום בבחי' עלמא דאתכסיא דבינה בבחי' פנימי' בינה שנק' עולם החירות חירות ממות כו' שאין שם שרש אחיזה ויניקה כלל לחיצוני' ונק' יין המשומר ממגע נכרי לפי שהחיצוני' לא יוכלו ליקרב שם גם בנגיעה להיותו סתום מכל צד ופנה באין מקום פתוח לחוץ כלל וזהו שא' כאן דמ"ם סתומה מלכא עלאה בחי' פנימי' בינה בחי' יובלא עלאה שאין משם שרש לחיצוני' כלל ומ"ם פתוחה מלכא תתאה בחי' מל' דאצי' בבי"ע שנפתח שפע