סח, ג

וג"פ פ"א רמ"ג ועם ה"ח המגדילי' רמ"ח כמ"ש בע"ח בכמה דוכתי שז"ש אתה סתר ראש תוך סוף דג' כלי' הנ"ל) וענין בנין המל' ממל' דט"ס דז"א היינו שנבנה בפרצוף בפ"ע מי"ס שלימו' כמו מבחי' מל' שבחכמה דז"א נעשה בחי' חכמ' שבמל' ומבחי' מל' דחסד דז"א נעשה בחי' חסד שבמל' ועד"ז כל בנין המל' במהות בפ"ע כידוע וכמ"ש ויבן ה' אלקי' את הצלע כו' וכידוע בענין הנסירה ואחר שנבנה פרצוף הנוק' מתייחדי' זו"נ בבחי' יחוד איש ואשתו כמ"ש לזא' יקר' אש' כו' ולא נק' בבחי' אח ואחותו רק בהיות' בבחי' עיבור תאומי' כנ"ל כידוע כ"ז בס' הקבלה וביאור כ"ז מבואר בכמה דוכתי שהמדו' נק' ז"א ויחוד ז"א בנוק' הוא שפע המדו' בבחי' וי"ו זעיר' דיעקב כמ"ש הקול קול יעקב והוא המשכות הקול בדבור שהדבור הוא בחי' מקבל מן הקול שיוצא מהבל הלב ששם משכן המדו' ואין זה אלא כאשר יצא בנין המל' שהוא הדבור במהות בפ"ע שנק' רוח ממללא ששם יש כל ע"ס בשלימות בפ"ע כמו חכמה שבדבור וחסד ונצח וכל אופני התכללות הע"ס דז"א הכל נמצא בדבור במהות נבדל בפ"ע רק שמקבלים מע"ס שבז"א שהן מדו' שבלב עם המוחין שבהם כשהקול יוצא מן הלב אל הדבור בכל פרטי ההמשכות לדבור אז יש אור וחיות בדבור ואם אין אור ושפע המדו' יוצא לדבור הרי הדבור בלא חיות כלל אלא בחי' דומם כאותיות גשמיי' חומר בלא צורה וכידוע בזהר בכמה דוכתי ביחוד קול ודבור כלל ופרט כו' ולמעלה היינו בחי' יחוד יעקב ורחל והוא הנק' זווג זו"נ כידוע וד"ל והנה ידוע שיש עוד יחוד עליון מזה והוא שנק' יחוד יש"ס ותבונה והיינו ענין הנ"ל בע' רברבא ודלי"ת רבתי דשמע ואחד שהוא ענין אותיות המח' שנק' מל' דתבונה שמלבשת לבחי' המדו' שבשכל שנק ז"ת דבינה והוא ג"כ ענין מדות שבחכמ' שנק' יש"ס כו' (ובזהר נק' או"א תתאין כמ"ש ביאור זה במ"א) וידוע שלא ישונה סדר היחודים האלה במדות שבשכל ומחשב' ובקול ודבור שנק' יחוד יש"ס ותבונה ויחוד זו"נ ע"ד הזה לעולם דהיינו שלעולם היחוד תחלה במדות שבשכל עם המח' וכפי אופן יחודם ממש כך יהי' סדר היחוד של המדו' בדבור (וכנ"ל בענין יב"ש הוי היום כו' דג"ש ראשונות הן מוחין שבמדו' שבשכל שמשפיעי' במח' ומשם נמשך ללב ומן הלב אל הדבור והיינו יושב ודן ויושב וזן כו' ולא ישונה זמ"ז אפי' כקש"י וכנ"ל ומכ"ש שלא יוחלף מעליון לתחתון כו' (רק יחוד או"א עצמן שנק' או"א עלאין דהיינו יחוד בג"ר דאו"א הנה זהו הנק' זווג תמידי דלא מתפרשין לעלמין והוא תמידי' השפע מאין דג"ר דחכמ' עצמה להשגה דבינה בבחי' ג"ר דבינה כמעיין הנובע כו' שזה למעלה עדיין מתולדו' המדו' להטות השכל לזכות או לחוב כו' כידוע ומה שנמשך מיחודם לתולדו' המדות שבשכל והמדות נמשכי' במח' זהו יחוד לפרקי' וכן יחוד קול ודבור) (אך יחוד יעקב ולאה או ישראל ולאה הוא יחוד דמדו' שבלב במחשבה כמו שאנו רואין שמה שאדם חפץ בלבו מהרהר מיד במחשבה שנק' הרהורי לבו זהו באותיות שבמחשבה היותר נמוך שלמטה ממחשבה ממחשבה עיונית שמלבשת למדות שבשכל הנק' מל' דתבונה שמתייחדת ביש"ס וכמשי"ת בסמוך) והנה כאן בתיבת שמע ובתיבת אחד שאותיות דש"מ דשמע הוא מדבר בבחי' המל' ובא"ח דאחד מדבר בבחי' ז"א כנ"ל הנה אנו רואי' שנשתנ' סדר שני היחודי' הנ"ל מן הקצה לקצה דהיינו שאין סדר היחודים כמו שהן במקומם המדות שבשכל עם המחשבה והקול הבל הלב עם הדבור כנ"ל אלא שנתהפך מן העליון לתחתון ומתחתון לעליון כו' דהנ' ודאי שכל תיבה כמו שהיא כלול בה היחוד דדכר ונוק' כמו שמע ש"ס ע' הרי האותיות דש"ס בבחי' המל' שעולה ש"מ בס"ה מן מספר רפ"ח עם בחי' ב"ן עצמו כנ"ל עולה למעלה