סח, ד

מעלה מהכל והוא להתייחד בפ' רברבא שהן בחי' המדות שבשכל כנ"ל והיינו תיבת שמע שם ע' בבחי' ז"ת דבינ' או דחכמה ובתיבת אחד א"ח דלי"ת הרי מבואר למעלה דא"ח הוא בחי' ט"ס דז"א וסד היחוד שלו לעולם לבא בבחי' ירידת ההמשכ' והשפעה לדבור שהוא יחוד הקול ודבור שנק' יחוד זו"נ ומכאן משמע בפי' א"ס דלי"ת שא"ח זה מתייח' בד' רבתי שהוא מל' דתבונ' שהיא למעלה בבחי' המחשבה שמלבשת למדות שבשכל כנ"ל הרי נהפוך מעליון לתחתון ומתחתון לעליון בין מצד המשפיע בין מצד המקבל דהנ' בחי' המשפיע שהוא ע' רברב' דחו"ב שלעול' יחודו' במל' דתבונה בדלי"ת רבתי שזה עד כו' כנ"ל עתה יורד הע' הזה להתייח' במדריג' שלמט' הימנו הרבה שהוא בחי' הדבור דהיינו ש"מ דאחד ומצד המקבל הוא בחי' ש"מ בחי' מל' זהו עלי' להתייחד לקבל ממדריגה העליון ביותר שהוא ז"ת דבינה וכפי פי' דשמע שם ע' זהו עליי' המל' לבינה ובתיבת אחד א"ח הוא בחי' ז"א מתייחד במל' דתבונה הרי זהו בחי' ירידה למל' דתבונה שהוא המחשבה להתייחד במדו' שבלב שלמטה הימנה ולמדו' שבלב זהו בחי' עלי' להתייחד בבחי' ומדריגה עליונה הימנה שהוא המח' שנק' עלמא דאתכסיי' אשר מעולם הי' סדר יחודו לבא למטה בבחי' גלוי הדבור בעלמא דאתגליא שזהו יחוד קול ודבור כידוע ונמצא בתיבת שמע עליון נעשה תחתון מצד המשפיע שהוא הע' ותחתון נעשה עליון מצד המקבל שהוא ש"מ ובתיבת אחד עליון נעשה תחתון מצד המקבל שהוא המח' שהי' בחי' מקבל למדריג' עליונה דמדות שבשכל ונעשה תחתון להיות בחי' מקבל ממדות שבלב ותחתון נעשה עליון מצד המשפיע שהן המדו' שבלב שעולה למעלה להשפיע במח' כנ"ל וד"ל (ודרך כלל ובתיבת שמע עולה ש"מ שהוא המל' למעלה להתייחד בע' רבתי ובתיבת אחד עולה א"ח שהוא ז"א להתייחד בד' רבתי דמחשבה ואין זה נק' היפוך מעליון לתחתון כו' אלא שינוי במקבל ומשפיע דמל' נעשה מקבל למדו' דשכל וז"א נעשה משפיע למל' דתבונה וממילא נק' עליי' תחתון לעליון ממל' לבינה ויריד' עליון לתחתון ממל' דתבונה בז"א ויהי' איך שיהי' זהו היפוך סדר שני היחודי' הנ"ל דיש"ס ותבונה וזו"ן מן הקצה כו' שלא כסדרן מעולם ועם זה יובן כללות המא' במה ששיבח לבחי' סדר יחוד החדש הזה דחדוה זמינא לי' כו' כמשי"ת):

(פ) ובכל זה יובן כללו' ענין המאמר במ"ש אתוון אחרנין אשתאר א"ח כבוד אלקי' הסתר דבר כתיב דהנה יש להבין בתוס' ביאור ענין היפוך סדר שני היחודי' הנ"ל דלכאורה מה שמבואר למעלה בש"מ דשמע שעולה בע' רברבא איך יוכל להיות עלי' לדבור בבינה וגם מה שמבואר למעלה ביריד' מל' דתבונה בז"א שהוא המח' במדו' שבלב ג"כ יש להבין איך יהי' זה דאם נאמ' עד"מ במדו' שבלב האדם שאנו רואי' בחוש דמה שחפץ ומשתוקק בלבו מיד מהרהר במח' ונק' בשם הרהורי לבו הנה זהו הנק' יחוד יעקב ולאה כמו שהמדות שבלב נמשכי' בגלוי לדבור כך נמשכים בהעלם המח' להרהר מה שבלבו וכידוע דמח' ודבור נק' תרין אחתן לאה ורחל ויעקב בחי' משפיע לשניהם וזהו ב' מיני יחודים דיעקב ולאה ויעקב ורחל (בחול או ישראל ולאה דישראל ורחל בשבת) ואין כל חדש בזה כלל ומה שיבח זה ליחוד חדש כו' דודאי המח' מקבל תמיד ממדות שבלב ונגבלים אורות המדות שבלב בצרופי' שונים באותיות המח' בכל רגע צירוף אחר כנרא' בחוש שאין רגע בלא מחשב' והרהו' הלב שעול' ומתחד' תמיד כו' ועוד דזהו אינו נק' יריד' למח' כלל כי אותיות המח' הן רק בחי' לבוש נבדל וע"י השפעו' האור וחיות מן המדות שבלב מקבלים אור וחיות גדול ובלעדם הן