סט, א

בלא חיות כמו מחשבו' שאין לבו בהן שאינם כלים כאותיות הדבור בלא חיו' הלב כו' ועוד שבכאן משמע דיש עלי' לז"א שהן במדות שבלב להתייחד במל' דתבונה ולפ"ז אין זה בחי' עלי' כלל אך הענין הוא דמ"ש אתוון אחרנין אשתארו א"ח פי' אשתארו בבחי' הקטנות והן מדות דז"א שבאי' אחר צמצום וקטנו' עצם המוחין שבראש כידוע דהתפעלות הלב הן בקטנות המוחין ולכך הן באותיות קטנים ואשתארו משמע שהד' רבתי והן אשתארו למטה בקטנות והענין הוא דד' רבתי זה אינו בחי' אותיו' המח' ממש שנק' לאה אלא הוא מל' דתבונה או מל' דבינ' עצמה שהוא הנק' אותיות השכל וההשגה שאינן אותיות גשמיי' ומוגבלים כאותיות המח' שיכולים להיות בלא שכל כלל כמחשבות של דברים בטלים לגמרי כו' אלא הן דוקא אותיות השכל וההשגה והוא ענין הגלוי של אופן ההשגה כשבא בעיון המחשבה הנק' מחשבת שכל או מחשבה עיונית שבו מלובש ההשגה עצמה כמו שאנו רואים שכל שכל וסברא אינה אלא היולית ועצם אור פשוט מופשט מבחי' מח' לגמרי גם לא במחשבת שכל בלתי נתפס בעיון המח' לחשוב אותו (שבלתי נתפס עדיין ברעיון המח' (בל"א ע"ש לייקט זיך ניט אין דער מחשבה או עש פאר נעמט ניט די מחשבה) וכאשר צריך לבא במחשבה עיונית זו זהו הנק' השפעה מעצם המדות שבשכל במל' דבינה או תבונה שלמעל' מהיות עדיין אותיות גשמיי' במחשבה וכידוע דלאה מקבלת ממל' דתבונה וענין קשר של תש"ר הוא במל' דתבונה שבבחי' חיצוניות דאימא עלא' כו' כמשי"ת) והנה המד' שבלב ודאי גם בבחי' קטנות מאד לגבי גדלו' מדות שבשכל ויכול להיות לפעמים שיעלו למעלה מן הקטנות אל הגדלו' שבשכל וכמו שאנו רואי' ע"ד דוגמא מבחי' יחוד יעקב ולאה הנ"ל שכאשר חפץ בלב מהרהר באותיות גשמיי' במחשבה כנ"ל כך יכול להיות שהתפעלות יעלה בכלי השגת שכל שבמוח והוא כמו העוצר רוחו שבלב אם בהתפעלות חדוה או מרירות יעלה הכל לכלי המוח דבינה ושם יהיה התפעלות שלהם בהעלם שאז בלתי נגלה לזולתו שיש התפעלות בלבו כלום כמו באוי"ר שכליי' שהן במוח הבינה דהיינו מה שמתפעל בפחד בלב מסתלק הפחד מן הלב לגמרי ועולה התפעלות זו ממש במוח להתפעל שם דוקא ונק' התפעלות הלב שבמוח (די הארץ איז אין שכל בהאלטון) ואז הסימן שיהיה המח' העיונית הנ"ל בתוקף עוז ביותר כמו המפחד במוח שעיונו תמיד בזה בבלבול ורתיח' לא תנוח עיון המח' ולהיפך בשמחה ועונג שנתפעל בלב ועלה למוח גם הוא יבוא בעיון המח' שהוא ההגיון והוא למעלה עדיין מבחי' אותיות במחשבה הנק' הרהור עד אחר זמן מה שתנוח ההתפעלות מעט יהרהר הכל בצירופים שונים במחשבה שנק' לאה כו' (משא"כ מדות שבשכל בעצם כמו המצאת שכל לזכות שבא דרך ירידה מלמעלה למטה לחשוב אותו במחשבה שכל הנ"ל וכן להיפך לדין והוא כמו היושב ודן בשכל שזהו בישוב כו') והרי נק' עלי' למדות שבלב להיות מתייחדי' במל' דתבונה שעולי' מן הקטנו' אל הגדלות דד' רבתי הנ"ל וכמו שמבואר למעלה דד' רבתי מלבשת לתנה"י דבינה כך מלבשת לתנה"י דז"א שבבינה לאחר שעלה א"ח דהיינו ט"ס דז"א למעלה כו' וזהו א"ח דלי"ת בבחי' משפיע ומקבל וזהו יחוד חדש שלא היה כזה מעולם דז"א משפיע לדבור שנק' רחל או מחשבה שנק' לאה ולא לעיון מחשבת שכל שאינו אלא בחי' מקבל לעצם המדו' שבשכל כו' וזה היחוד נעלה הרבה מיחוד זו"נ במקומן לפי שנשאר הכל בהעלם כח המחשבה ולא בא בגלוי למטה בדבור לעול' כמובן ממשל זה שמדו' שבלב עולין למוח שאינו מביאו לדבור כלל וכלל כמו לבא לפומא לא גלי בקץ משיח אלא העלה הדבר