סט, ב

לסתימות המחשבה שבבינה שאינו בא גם לצרופי אותיות שבמח' ומכ"ש בדבור כו' וד"ל ומעתה יש להבין גם בענין יחוד השני דשמע שם ע' איך יוכל להיות העלי' דדבור בבינה ומהו החידוש בו הנה ודאי שהדבור מקבל תמיד מן המדות שבלב ע"י הקול שיוצא מן הבל הלב כנ"ל שנק' יחוד יעקב ורחל ואין כל חדש בו שהוא תמיד כו' אך אנו רואי' שלפעמי' יוכל הדבור לעלות מעלה מעלה לקבל מעצם אור השכל שבמדו' דשכל אם להטות לזכות כו' כמו הטרוד בענין איזה מושכל שבמדות דתור' אם לאסור או להתיר ולא יוכל לכוין הדבר לאמיתתו עדיין לפסוק בדבר אסור או מותר הוא בא לבחי' השתיקה ששותק מלדבר מאומה עד שיוציא לאור האמת במדות שבשכל בטוב טעם בהשג' אזי מובן הדבור לפסוק אסור או מותר ועדיין לא ישיב לשואלו דבר בגלוי אלא מרחשין שפתיו בחשאי בלתי מרגיש בעצמו עדיין מה שמדבר לעוצם טרדת עיון השכל עד שנגרר אחריו כח הדבור וכמ"ש במ"א בענין צלותא בלחש וקולה לא ישמע גם בהעלם המחשבה כו' וזהו אדנטי שפתי תפתח אין מלה בלשוני כו' וזה יובן בענין עליי' המל' בחי' שם ב"ן עם הברורים דרפ"ח כו' שנק' ש"מ כנ"ל שעולה הכל למעל' בחשאי בלתי גלוי הדבור כלל אלא נגרר הדבור ונמשך אחר בחי' עיון השכל שבמדות דבינה הנק' ע' רברבא (כמו שמבואר במ"א בענין משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה שהן ברורי' דרפ"ח תאמר יש לה גנאי תאמר בדבור להעלותם גנאי לבת מלך כו' לא תאמר בדבור ותשתוק שאז עליית המל' בעצם החכמה יש לה צער מהעדר העונג שבברורי' דרפ"ח כו' הביאו לה עבדיה שהן נשמות ומלאכי' מעלין מ"ן מנוגה בחשאי בצלותא שבלחש כו') (ויש הפרש בין לחש לשתיקה לגמרי כמ"ש במ"א בענין והאיש משתאה לה מחריש כו' שזהו ההפרש בין ש"ע לנפ"א ובכאן מדבר בהעלאה דרפ"ח עם ב"ן שהוא בחשאי ובלחש ולא שתיקה לגמרי דבשתיקה לגמרי אמרו סייג לחכמה שתיקה שממשיך אור חדש בחכמה מאין כו' כמו מלה בסלע משתיקא בתרין פי שנים מדבור של שכל הראשון לפי שהשתיקה עולה בכח המשכיל ההיולי כו') ובכ"ז יובן ענין חיבור תחלת המאמר בסופו במ"ש תחלה אשתארו אתוון ש"מ כו' אתוון אחרנין אשתארו א"ח כבוד אלקים כו' דהנה מ"ש כבוד אלקי' הסתר דבר הוא ביאור כללי לכללו' המאמר מראשו לסופו והוא לש"מ וא"ח דאשתארו בקטנו' והע' והד' רבר בין על זה אמר דהיינו דכתי' כבוק אלקי' כו' דהנ' ע"פי כל הנ"ל יובן היפוך סדר היחודי' ממל' לבינה בשמע ומז"א למל' דתבונה באחד כ"ז היא בחי' עלי' לזו"נ לשניהם יחד ע"י היפך היחודי' הנ"ל כי הרי בחי' ז"א עולה במל' דתבונה ומתייחד שם כנ"ל והיינו א"ח דלי"ת כנ"ל והמל' עול' בז"ת דבבינה שנק' ע' רבתי בשמע כנ"ל וז"ש כבוד אלקי' הסתר דבר דהנה ידוע דהמל' נק' דבר כמו דבר מלך שלטון כו' כי בחי' גלוי הדבור נק' דבר שהוא בחי' יש כמו הלא דבר הוא כו' ועליית המל' למעלה נק' הסתר דבר שדבר המל' בא לבחי' ההסתר והעלם וזהו כבוד אלקי' שהוא בחי' כבודו של אלקי' הוא בבחי' המל' כשבא ועולה בבחי' הסתר דבר כו' כמו כל כבודה בת מלך פנימה כו' והיינו ענין עליי' הדבור שהוא המל' שבא כאן בב' יחודי' הנ"ל לבחי' ההסתר באמצעות ב' טעמי' הא' בתיבת שמע הרי עלי' לעצמו' הדבור למעלה במדו' שבשכל להתייח' שם בבחי' ההעלם דבינה כנ"ל אינו בא לגלוי כלל לעולם וזהו הסתר דבר דמל' בבינה שנק' מ"ם סתומ' כנ"ל וד"ל והטע' השני לפי שאין לדבור משפיע כי המדו' שבלב עולין למוח הבינה בתיבת א"ח דלי"ת רבתי כנ"ל שהוא בחי' ז"א שתמיד משפיע למל' וכאן כבר עלה למעל' וכמו ועלה האיש כו' ונשאר