סט, ג

הדבור מוסתר בלא גלוי אור וחיות שהי' נמשך לו ע"י קול הבל הלב כמו שישתוק אדם כשאין לו קול כו' דא"א לדבור בלא קול כמו נאלמתי כו' ונמצא יש כאן הסתר דבר בדבור מכל צד דהיינו בשני אופני' הא' מצד הסתרת עצמותה בבינה בשמע שם ע' והב' מצד שאין לה יחוד עם הקול ומדות דז"א אלא שזה נק' הסתר לגבי המקבלים בלבד ועליי' עצמו' הדבור נק' הסתר בעצם הדבור כענין שתיקה הנ"ל שמלבד שאינו משיב לשואלו דבר אלא שהדבור נגרר ונמשך למעלה כו' וזהו כבוד אלקי' הסתר דבר ע"י ב' היחודי' החדשים משום דאשתארו אתוון דש"מ וא"ח בקטנו' ויש להם עלי' שהוא עלי' לזו"נ יחד כנ"ל ואז ממילא כבוד אלקי' הסתר דבר מכל צד כנ"ל וד"ל והיינו שיש חיבור לתחילת המאמר בש"מ עם סוף המאמ' בא"ח במה שמפר' טעם כללי לזה במ"ש כבוד אלקי' כו' שהוא ע"י דאשתארו ש"מ וא"ח בקטנות כו' וד"ל וזהו ששיבח רה"מ סבא למאן דמייחד יחודא דא בכל יומא כו' שהוא ענין ב' היחודי' דש"מ ע' וא"ח ד' ע"ד הנ"ל שנתהפך מעליון לתחתון כו' שהוא יחוד חדש ובתכלית העילוי לזו"נ כנ"ל וד"ל:

(פא) ומעתה יש להבין במ"ש רה"מ סבא דמאן דמייחד יחודא דא חדוה זמינא ליה מלעילא מרזא דאתוון אילין ש"מ מהאי סט' וא"ח מהאי סט' דהנה בא לפרש עוד בהתחדשות יותר שיש בענין היחודי' הנ"ל דהנה עפ"י סדר היחודי' הנ"ל שזהו עלי' לזו"מ ממילא כנ"ל אבל ההתחדשות יותר הוא מה שיש כאן בחי' עלי' למל' יותר מלז"א שהמל' עולה למעלה יותר מעלי' דז"א דהנה המל' עולה להתייחד בע' רבתי שהוא פנימית בינה וז"א אינו עולה רק במל' דתבונה שמלבשת לחיצוניות בינה לבד שהוא רק תנה"י דאימא כנ"ל ואעפ"י שלמטה הרי בחי' ז"א למעלה מבחי' המל' כי הוא בחי' משפיע והמל' בחי' מקבל אבל בעלותן למעלה שם נהפוך הוא שהמל' עולה למדריגת גבוה יותר וביאור הדברי' מובן מהמבואר למעלה בענין עליית הדבור לעצם אור השכל שבהשגה דבינה להטות כלפי חסד או לדין כו' כשמשיג לעצמו שזהו נק' פנימית המדות שבבינה והן למעלה מן חצוניות המדות בחי' תנה"י דבינה שאינו רק מה ששייך לפסק דין לזולתו שהרי נק' נו"ה כליות יועצות איך לגלות במחשבה ודבור (כנ"ל בסי' ע"ו וע"ז) וגם למעלה מהתפעלות המדות שבמוח כהתפעלות אוי"ר במוח ששם עולין התפעלו' המדות שבלב כנ"ל בענין א"ח דלי"ת כו' ובחי' ז"א שהן התפעלות המדות שבלב שעולין למוח להתפעל שם אינו רק בחיצוניות המדות דבינ' שלמט' הרבה מפסק דין לזכות שהוא שכלי ורוחני למעלה מבחי' התפעלות גם במוח עדיין כו' [אבל ע"ד הוא יחוד פנימי' המדות דבינה בגדלות עיון המח' שהוא ד' רבתי כנ"ל וזהו למעלה מב' היחודי' הנ"ל דשמע ואחד וד"ל) וז"ש מרזא דאתוון אילין ש"מ מהאי סט' פי' מהאי סטר' כו' בהיות ששמע מתחיל בראש השיטה ואחד מסתיים בסוף השיטה כידוע שהתחלה בימין והסוף בשמאל בסדר הקורא מימין לשמאל ולהיות המל' מתייחד בע' רבתי בפנימי' בינה ע"כ מתחיל בתיבה זו בראש וש"מ דוקא מהאי סטרא דימין משום סוף מעשה עלה במח' פנימי' דבינה תחלה כו' ואותיות א"ח דשהוא בחי' ז"א מהאי סטר' לצד השמאל בסוף שאינו עולה להתייחד רק בתנה"י דאימא שבד' רבתי כנ"ל שהוא רק חיצוניות בינה שבמל' דתבונה כו' אך מבין אמצעות שני היחודים כשמתכללים יחד בין ע' וד' רבתי (שנק' עד ה' שהוא יחוד עליון משניהם כנ"ל) היינו מ"ש מרזא דאתוון אילין ש"מ כו' חדוה זמינא ליה מלעיל' מלמעלה משניהם והוא מבחי' פנימי' בינה דוקא ששם החדוה כמ"ש עוז וחדוה במקומו