עה, א

לא יתמעט בירידתו אדרבה יתרחב בירידתו יותר מאחר שאינו בא דרך שפע אלא בחינת העצמות הוא שמתגלה למטה כמו למעלה ולא נק' בחי' עלי' וירידה כלל וא"כ אין האור נק' עלי' ואין הכלי נק' ירידה וע"כ ריבוי האור והכלי כא' באים דהיינו שהכלי שהוא ההתפשטו' יקבל כל מרחב האור כמו שהוא בעצמותו ממש ויתקבל בו כל בחי' העצמו' וזהו כי תהיו אתם ארץ חפץ וכן חפצי בה דכנ"י לא יקבלו מבחי' משפיע שפע שאז מיעוט האור הוא העושה ריבוי כלי אלא יקבלו מבחי' העצמו' ממש שהכלי שוה לאור מטעם הנ"ל וזהו למען ירבו ימיכם כו' כימי השמים ממש וכידוע דהמל' נק' ארץ טובה ורחבה בלי שיעור כמו שאין שיעור לעצמו' כו' וע"ז א' ארץ לא שבעה מים של המשפיע כו') וזהו ואולך אתכם קוממיות ב' קומו' דקומת המקבל והמשפי' שוין שהן או"י ואו"ח והוא כעיגול שאינו במד' שבא מצד הקו שנמשך מן המרכז לאין שיעור למעל' ומטה ודרום וצפון כמו ופרצת ימה כו' וכמו פרזות תשב בלי חומה מקיף מוגבל כו' דמזה ממילא בא המקיף שבלתי מוגבל שהוא בעצמו' ממש ומובן דמצד ההעלא' דכנ"י בבלתי גבול יעשו המקיף שבלתי מוגב' והיינו והתהלכתי בתוככ' דוק' ואולך אתכם דוקא קוממיות בקומת העצמו' בבחי' א"ס ממש (ובמ"א מבואר דאין טיפה יורד שאין טיפיי' עולין דנקבה תסובב ונעשה פי שנים כו' וכמו באלישע ופי שנים דמקבל מן המשפיע בא והכל עולה לענין א' הנ"ל וד"ל):

(צ) ולהבין בתו' ביאור ענין מה שבפ' שמע הזכיר מצות ת"ת קודם מצות תפילין במ"ש ושננתם תחלה ואח"כ וקשרתם ובפ' שני' הזכיר מצות תפילין קוד' למצו' ת"ת במ"ש וקשרת' תחל' ואח"כ ולמדתם כו' כנ"ל הנה יש להקדים תחלה ביאור ענין הפלוגתא הידוע שבגמ' אם תלמוד גדול או מעשה גדול ונמנו וגמרו דתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעש' וידוע הקושי' דזיל בתר טעמא דמפני שמביא לידי מעשה הרי מטעם זה המעשה גדול כו' אך הנה יש להבין תחלה בשרש ענין מצות ק"ש בכללה דהנה בפ' ואתחנן קודם שא' פ' שמע א' וזא' המצו' החוקי' כו' אשר צוה כו' ללמד אתכם כו' למען תירא כו' לשמור את כל חוקותיו ומצותיו אשר אנכי מצוך כו' ושמעת ישראל ושמרת לעשות כו' שמע ישראל ה' אלקינו כו' ולפי המובן מסדר והמשך אלה הפסוקי' זא"ז דמ"ש וזאת המצוה לשון יחיד ואח"כ א' החוקים לשון רבים וכן בפ' שאח"כ לשמו' את כל חוקותיו ומצותיו כו' דאין זה רק מפני שמ"ש וזאת המצוה לשון יחיד קאי על מצות ק"ש שמזכיר בסמוך שהיא כוללת כל המצות כולן ע"כ א' וזאת המצו' שהיא מצות ק"ש דוק' שהו' כמו קיום כל החוקי' כו' והוא מ"ש אח"כ לשמי' את כו' כל מצותיו כו' והטע' הוא לפי שע"י מצות ק"ש יוכל לבא לקיום כל המצות וז"ש ושמעת ישראל שהוא בפ' שמע ישראל ואז הרי ממילא ושמרת לעשו' כולן כו' וביאור טעם הדברים הנה לכאורה הוא מפני שבפ' שמע מקבל עליו עול מ"ש תחלה שעול מ"ש כולל קיום כל המצות דא"כ בפ' והי' שמקבל עליו עול מצות ע"ז יותר יתכן לפרש דלזה כיון באמרו וזאת המצוה יותר מעל פ' שמע כו' אך הענין יובן בהקדים תחלה ענין הכונה האמיתית שבמצות הוא ענין היחוד העליון שבא ע"י מעשה המצות שע"ז א' מצות צריכות כונה וגם לפי הפשט דהיינו לכוין לצאת י"ח שהוא ענין עול מלכות שמים הרי זה על ידי בחי' בטול הרצון דוקא ועל ידי זה נעש' היחוד העליון דוקא כמשי"ת וענין היחוד העליון הוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה שלפני כל מצוה או' לשם יחוד כו' ונמצא דמשום עומ"ש שבפ' שמע לבד לא היה אומר וזאת המצוה שכוללת כולן אלא מצד