עה, ב

שע"י עמ"ש נעשה היחוד דסובב וממלא בכללות שזהו הכונה הכללי' שבכל המצות שנק' יחוד קוב"ה כו' ע"כ אמ' וזאת המצוה על פ' ק"ש דוקא ולהבין הענין הזה למה דוקא בפ' שמע נעשה היחוד העליון הכללי דקוב"ה ושכינתיה שהוא סובב וממלא בכלל כידו' הנה ידוע ומבוא' למעל' בכללו' ענין יחו"ע שבפ' ראשון דשמע ישראל כו' שאין העיקר רק בחי' יחוד מדותיו העצמיי' שנכללים בעצמו' אא"ס ממש כמ"ש לך ה' הגדולה כו' והוא ענין המא' אנת הוא חד ולא בחושבן כו' חכים ולא בחכמ' ידיעא כו' עד ולאו מכל אינון מדות כלל וביאור הדברים ידוע דעצמו' אא"ס ממש הוא בבחי' אח"פ בתכלית למעלה מבחי' רצון וחכמ' כו' ולאו מכל אינון מדות כלל רק ע"י בחי' צמצום הראשון הנק' מק"פ וחלל ריקן כו' נמשך בחי' מקור למקור להאציל ע"ס כח"ב כו' כידוע והוא בחי' הקו"ח שנמשך אחר הצמצום הראשון (ומה שנתעגל הקו בבחי' מקיף כללי הוא הנק' טהירו תתאה שמקיף לד' עולמות אבי"ע בשוה ונק' סובב כ"ע בכלל ועצמות אא"ס שלפני הצמצום הראשון נק' טה"ע כמ"ש בס' עמק המלך ומבואר במ"א) והנה כל בחי' המשכת הקו הזה אינו נק' רק בחי' התפשטות אור והארה בעלמא מעצמו' אא"ס מ"ש כמו דמיון הקו הנמשך מן העיגול כו' וכלא חשיבי ממש לגבי העצמות כידוע וז"ש לך ה' הגדולה דלגבי גדולתו העצמית שבעצמות אא"ס אין לבחי' התפשטות זו ערך כלל וזהו ענין יחוד קוב"ה ושכינתיה בכלל כידוע דפי' קדש לשון מובדל והוא עצמות אור אין סוף שמובדל בערך וע"י צמצום עצמו נמשך להיות בבחי' סובב וממלא בכלל שזהו ענין המשכה בצמצום שיהי' לו רצון להשפיע וצמצום הרצון הזה בא ע"י ענוה יתירה שמבטל ומסלק עצמו ביותר עד"מ מצמצום החכמה הגדול שמסלק כל עצמו להשפי' לקטן כו' וא"כ ודאי מוכרח לבטל רצונו שבעצמותו ולהשפיל עצמו לרצון זה בשפע זו המצומצמת שלו לפי ערכו כלל וכלל וכך יובן למעלה בהיות שעצמו' אא"ס מובדל ומרומם לבדו מתנשא מימות עולם הנאצל והנברא כו' ולסלק כל עצמותו ולהיות מתצמצם ברצון להיות המשכת סובב וממלא בכלל זהו בחי' צמצום הראשון הנ"ל והוא מה שעלה ברצונו הפשוט להאציל כו' שזה נעשה ע"י צמצום עצמו כב"י והוא ענין כתר מלכות דאין סוף שזהו כשעלה ברצון להיות מלך בכלל שז"ש מלכותך כו' ובחי' רצון במלוכה כללית הזאת באה ע"י בחי' גבורו' וצמצומי' רבים דוקא כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך שהן הן גבורותיו שיוכל לצמצ' עצמו לרצון זה במלוכו שיעל' במחשבתו אנא אמלוך הנק' מל' דא"ס כידוע וכן להודיע לבני האדם גבורותיו ואח"כ וכבוד הדר מלכותו כו' ונמצא יש בזה ב' סיבות הא' בחי' הענוה שמחמת רוב הענוה דוקא יצמצם עצמו כ"כ והב' הגבורה שגובר ומושל ברוחו לצמצם עצמו כמו הגבורה למטה שעיקרה בחי' הממשלה ברוחו לעצור ולצמצם היפך טבע לבבו ואם לא יוכל לעמוד נגד טבע לבבו לא נק' גבור כמו איז' גבו' הכובש כו' וכמ"ש טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר שיותר גבור מלוכד עיר כו' ואמנם למעלה הגבורה שבצמצום זה הוא כח מבחי' א"ס עצמו דכל יכול הוא וכמו שלחסדו אין שיעור למטה כך לגבורתו לצמצם בעצמו אין לו שיעור למעלה כו' והיינו בחי' חו"ג שבא"ס עצמו כמ"ש במ"א והענוה דעצמות אא"ס באה רק מצד הגדולה דלפ"ע הגדולה של אדם כך יכול להשפיל א"ע יותר וכנראה במלכי' ושרים דכל שהן גדולים ברוממו' בעצם יותר ימצא בטבע' השפלות להשפיל א"ע לשפלים ונמוכים דוקא וכל שאינו שר ומלך גבו' כ"כ אין בטבעו כ"כ להשפיל א"ע כי כך היא המדה שהענוה תמצא במקום הגדולה בערך ומשקל א' מכוון כידוע וכך אנו מוצאי' בכמה כתובים כמו כי