עה, ד

בבשר חזיר אלא אפשי אבל אבי שבשמים גזר עלי וכה"ג) וזהו יותר נעלה במדריגה מבחי' בטול הרצון אע"פ שא"א לזה בלא זה וגם בטול רצון הוא פנימי' יותר והעול והכפי' בע"כ חיצוניו' בע"כ חיצוניו' ביותר אך בחי' לאכפייא זו שכופה ומכריע א"ע בבחי' עול גבור' גדולה היא כמו איזהו גבור הכובש את יצרו כו' כי לבו ברשותו לשלוט עליו בע"כ דוקא שזה רק מצד הירא' בקבלת עומ"ש מפני גזירת נק' עבודה תמה יותר מבטול רצון לבד בלא עול והכרח כו' וד"ל וה"ז ממש כענין ב' דברים הנ"ל למעלה בחי' הענוה להניח ולסלק עצמו והגבורה לעמוד לנגד טבעו כו' שעי"ז יהי' אתדל"ע ג"כ בב' דברי' הללו ממש דהיינו שיצמצם אא"ס א"ע בבחי' בטול עצמותו כדי שיהיה מקור לאצי' להתייחד במדותיו כו' שהוא הענוה שבמקום גדולתו העצמי כנ"ל וזה נעשה ע"י בטול רצון שלמטה שמבטל את רצונו מפני רצון העליון כו' וע"י הגבורה שלמטה באדם לכבוש יצרו לעמוד נגד טבעו לעשות בטול יותר מכפי כחו כנ"ל נעשה למעלה אתדל"ע ג"כ בבחי' גבור' שבעצמותו כב"י להיו' מצמצם א"ע כב"י שהן הן גבורותיו כענין אתה גבור לעולם כו' כנ"ל באריכות וד"ל (ומ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה בחסד ולא בגבור' חסד זה ע"י גבורה בא ונק' גבורה שבחסד כגבורות גשמים שיורדין בגבורה ע"י צמצום והתחלקות כידוע וזהו שאמר בע"ח לפעמים דעיקר בנין המל' מבחי' הגבורות דוקא ולפעמי' משמע דבנין הנוק' מבחי' החסדים כמ"ש והוכן בחסד כסא וכידוע דשניהם אמת וד"ל) ונמצא מובן עכ"פ מכל הנ"ל שע"י סיבת מעשה המצות בעול יראה דוקא גורם למעלה בחי' ירידת עצמות אא"ס בנאצלים ונבראי' כו' להיות בחי' יחוד קוב"ה ושכינתיה בכלל שהוא יחוד סובב וממלא בכלל כנ"ל ולכך או' לשם יחוד לפני כל מעשה המצות כו' כידוע וד"ל ובכ"ז הרי מובן ענין הנ"ל דוזאת המצו' קאי על מצות ק"ש דוקא ועל פ' שמע דוקא והיינו מטע' דבק"ש ממשיך בחי' יחוד אא"ס באבי"ע בבחי' יח"ע ויח"ת ולכך כוללת כל היחודי' הפרטיי' שבכל המצות באמרו לשם יחוד כו' ולכך א' וזאת המצוה לשון יחיד (ולא על פ' והי' אע"פ שמקבל עליו עול מצות שזהו דרך פרט משא"כ פ' שמע בעול מ"ש בכלל וד"ל) (ובזה יובן ענין הנזכר בזהר בעובד' דר' יצחק ור' יהודא שהבין הינוק' בריח' דלבושייהו שלא קראו ק"ש מפני שעסקו במצו' הכנס' כלה מפני שהו' יחוד כללי דיחוד קוב"ה ושכינתי' למעלה בכללו' שנק' חתן וכלה כידו' שהוא כמו ענין מצות ק"ש ולכך נפטרו ממצו' ק"ש וכמ"ש במ"א ביאור ענין זה באריכות וד"ל) ובכ"ז יובן ענין וטעם מה שהוזכר מצו' תפילין בק"ש במ"ש וקשרת' לאות כו' דהנה אמרז"ל הוקשה כל התורה לתפילין כו' בהיות מבואר למעלה בעיקר המצות שהוא גלוי המשכת אא"ס באו"כ באבי"ע שנעשה ע"י המצות שלמטה והנה מה שנעשה היחודי' ע"י המצות למעל' באו"כ בכלל ופרט שהוא להוסי' אורות באצי' מסובב הכללי כו' לא נגלה למט' עד זמן העוה"ב אבל עכשיו בא כ"ז בהתלבשו' בהעל' בתוך כל מצוה ומצוה שבאה בפו"מ וזהו שהוקשו כל המצות לתפילין דוקא בהיות שאנו רואי' בתפילין שאע"פ שהד' פרשיו' כתובו' בדיו וקלף גשמי מ"מ הרי ידוע דנתלבש בפ' קדש מאור חכמה עליונה דאצי' מבחי' המקיף דחכמה אם נכתבה כתיקונה וכן בפ' והי' נתלבש מבחי' מקיף דבינה דאצי' ובפ' שמע באחד נתלבש בחי' אחד עליון לפי שבא ההמשכה הזאת בבחי' התלבשות בדילוג המדריגה שלא כסדר השתלשלות כלל דודאי אין ערך לקלף גשמי להיות כלי להשרא' אור ח"ע כו' וכך יובן בכל המצות שנעשו בענינים ודברים גשמיי' שבא בהן בבחי' התלבשות בהעלם מכל בחי' האור העליון דאצי' שנעשה ונמשך למעלה באו"כ כנ"ל ולכך הוקשו כל המצות לתפילין דוקא להורות מזה על כללות המצות שהן