עו, ב

(צב) ואחר שנתבאר שרש ענין המצות יובן ענין הפלוגתא הנ"ל אם תלמוד גדול או מעשה גדול כו' דהנה הטעם דמ"ד דמעשה גדול הוא מצד יתרון המעלה שבמעש' המצות בבחי' בטול רצון ולאכפיא כו' שנעשה עי"ז אתדל"ע ג"כ לבטל עצמותו ולהתצמצם באו"כ באצי' כנ"ל א"כ ודאי דהמעשה גדול אחר שמחמתה יבא עיקר ענין ירידת אא"ס בחכמה כו' ע"י צמצום הראשון כנ"ל אמנם זה דוקא מחמת העושה את המצוה שעושה בבחי' בטול רצון ולאכפייא כו' בעול אבל גופה של מצוה עצמה אינו רק ע"פ התורה שתורה דרכי ה' איך לעשות המצוה אם כך או כך זהו ענין התלמוד כידוע שהתלמוד מבאר היטב אופן מעשה המצוה ולזה אידך מ"ד ס"ל שהתלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה כלומר איך לעשות המעשה ולכאורה הקושי' במקומה עומדת דזיל בתר טעמא דאם כל הטעם דתלמוד גדול אינו רק מה שמביא איך לעשות א"כ המעשה עיקר אמנם הנה הענין הוא דמ"ד תלמוד גדול מן המעשה טעמו ונימוקו עמו מצד אחר שזהו מ"ש מפני שמביא לידי מעשה כו' ויש להקדים תחלה מ"ש כי נר מצוה ותורה אור הרי המצוה נק' נר והתורה נק' אור ועד"מ דנר בלא אור אינו כלום כך אין למצוה אור בלא אור דתור' דוקא והענין הוא כידוע דשרש גופה של מצו' הוא רק בחי' פנימי' רצון העליון למעל' והן תר"ך עמודי אור בחי' כתר בכלל ונק' תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' והיינו אורחות הוי' וכמו אביטה אורחותיך והוא בחי' ארח והילוך של עצמות המאציל בנאצלי' להוסיף אורות בכלים מכלים שונים כמשל רמ"ח אברים כו' כנ"ל והנה מאחר שהתורה מביא וממשיך אופן רצון העליון שבעצמות איך יבא ובאיזה אופן כו' ה"ז כמו בחי' המשכת האור שבנר ממש ואע"פ שע"י האדם שעושה המצוה גורם אתדל"ע להתצמצם בע"ס דאצי' כנ"ל מ"מ עדיין לא בא ונמשך אא"ס בגלוי גמור מעצמותו לע"ס כו' רק ע"י אור התורה משום דאוריי' מח"ע שבעצמותו ממש נפקת וכמ"ש ואהיה אצלו אמון כו' ונק' כח מ"ה כו' בחי' הבטול בעצם ע"כ בה דוקא ראשית גלוי אור העצמו' הנק' אין האמיתי כמ"ש במ"א ולזאת ע"י התורה אור דוקא נמשך מעצמות אא"ס אורו' בכלי' שזהו המצות הנק' תרי"ג ארחין כו' והוא כמו בחי' גלוי המשכת אור רצון העליון שבתפילין בפסוק וקשרתם דבתורה דוקא וכך בכל פ' שבתורה כשאומ' וידבר ה' אל משה בכל מצוה ה"ז בחי' אור דתורה הו' שמביא גלוי אור הרצון העליון שלמעלה המצוה זו וזהו שא' מפני שמביא לידי מעש' פי' התלמוד מבי' וממשיך את האור למעשה המצות ובלעדו אין להם אור כלל כנר בלא אור ודוגמ' לדב' עד"מ המלך בהיכלו כולו או' כבוד וכמשפיל א"ע לצאת מהיכלו למקום שקוראין אותו ודאי צריך שיהי' דבר מה שיתעורר מחמתו לצאת כו' אבל כשקוראין אותו למקו' שבא שם יבקשו ממנו גלוי רצונו או חכמתו וחסדו וכה"ג וזהו העיקר וצריך להיות מי שיגלה רצונו וחכמתו וכו' וכך הוא הנמשל דע"י בטול רצון שבמעשה המצוה גרומי' למעלה שיצא ממקומו העצמי להתצמצם בע"ס כו' אבל העיקר הוא מה שבא ונמשך בגלוי אורו בע"ס כו' וזהו ע"י אור דתורה וכמ"ש ותורה אור וזהו קרוב ה' לכל קוראיו ע"י בטול רצון כו' אבל לכל אשר יקראוהו באמת דוקא ואין אמת אלא תורה שזהו אור דתורה הממשיך אור בגלוי גמור כנ"ל וזהו לשון קורא בתורה שקורא וממשיך גלוי אא"ס בפרט בכל מצו' ומצו' שהן רבוי הכלי' ונמצא שהמעשה גדול בשרשו למעל' לגרו' אתדל"ע לצמצם א"ע כו' והתלמוד גדול למטה בבוא המשכ' אא"ס שהוא עיקר האור דמצות דהיינו מה שמביא לידי מעשה ובזה מתורץ הקושיא דאדרבה מפני שמביא לידי מעשה שהוא העיקר למעלה