עו, ד

כו' רמ"ג ועם ה"ח המגדילים רמ"ח הן רמ"ח מ"ע) וזהו כדמותינו ולכך העיקר הוא התלמוד שמביא לידי מעשה בבחי' בנין הכלים דהיינו בבחי' רמ"ח אברין דמלכא למעלה בהיות שהמה הבונים אופן מעשה המצוה בפרט אך בנין האורות שנק' צלם הוא בתושב"כ דוקא ולכך אין קיום לבנין הכלים דתנאים רק מאור דתורה שבכתב ולפ"ז ותורה אור קאי בתושב"כ שמשם בנין האורות של המצוה שהן תרי"ג ארחין כנ"ל אמנם מ"ש תלמוד גדול שמביא לידי מעשה קאי על שניה' על או"כ שנק' צלם ודמות כמ"ש במ"א בענין והתקין לו ממנו בנין כו' משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וד"ל:

(צג) ומעתה יובן מ"ש בפ' שמע מצות ת"ת ושננתם תחלה ואח"כ מצות תפילין וקשרתם והוקשו כל המצות לתפילין כנ"ל בהיות מבואר למעלה בטעם תלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה שהתור' אור ומקור למעשה המצות ע"כ נמנו ורבו דתלמוד גדול וכן אמרו ות"ת כנגד כולן לכך הזכיר מצות ת"ת קודם למצות תפילין שזהו כולל כל מצות מעשיות בפ"מ דוק' כנ"ל ואמנם הנה יש להבין עדיין סדר דברי הפ' הזאת דשמע באמרו תחלה ואהבת את ה' כו' ואח"כ ושננת' כו' ודברת בם ואח"כ וקשרתם (והרי יש כאן ג' מצות מצות האהבה והדביקות ומצות ת"ת ומצות תפילין ומזוז' ואיך א' וזאת המצו' על מצות ק"ש ל' יחיד אחר שכולל' ג' וד' מצות) אך הנה ידוע בעיקר ענין האהב' שזהו בחי' רצוא שהוא כמאמר אם רץ לבך שוב כו' וכמו והחיות רצוא ושוב והענין ידוע שזהו בחי' העלא' הנפש וכלותה למעל' וחוזר ושוב ונמשך למט' כדפיקו דלבא שעולה ויורד תמיד כו' וגם כאן שמדבר בהתקשרו' אור הנשמה האלקית באחדו' פשוט כמ"ש שמע ישראל דוקא למסור נפשו באחד כו' אין זה אלא ע"י בחי' רו"ש דוקא כמ"ש והחיות כו' וזהו בפסוק ואהבת בכל נפשך שזהו העלא' וכלות הנפש בתשוקה נפלא' כמו אם רץ לבך ומיד שוב למטה והוא במצות ת"ת שהוא להמשיך גלוי אא"ס שבחכמ' בנפשו בדבר ה' זו הלכה וז"ש והיו הדברי' האלה כו' ושננת' כו' ודברת בם כו' משום דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח וכמ"ש אם ישים אליו לבו בבחי' רצוא רוחו וכו' כידוע והנה בשתים לפניה שלפני ק"ש הן כמו הכנה לרו"ש שבק"ש דהיינו ביוצ' אור שמדבר בחי' רצוא דמלאכי' וחיו' הקדש או' ברוך בחי' שוב כו' ובברכה שני' אה"ע כו' מדבר במצות ת"ת והאר והאר עינינו בתורתיך ודבק לבנו כו' עד וליחדך באהב' שבכל זה הוא הכנה למס"נ באחד בק"ש ג"כ בבחי' רו"ש כנ"ל וד"ל והנה אחר ושננתם א' וקשרתם שמדבר במצות מעשיו' בבחי' בנין הכלי' שבהן גלוי אור הרצון בא במעשה גשמי' באופן פרטי שזהו בחי' המעשה ובשרשו למעלה גדול מן התלמוד שע"י המעשה גורם אתדל"ע לצמצם א"ע כנ"ל אך למטה התלמוד גדול מפני שמביא לידי מעשה כנ"ל (ומשום דשניהם ענין א' כנ"ל א' וזאת המצוה וד"ל) וזהו סדר דברי הפ' הזאת ואהבת כו' להיו' בחי' רץ לבך כדי שיומשך הוי' אלקיך שזהו יחוד קוב"ה כו' בגלוי באור וכלי דוקא והיינו ע"י עסק התו"מ שבא אח"כ וז"ש ושננתם וקשרתם (ואע"פ שג' מצות הן מצוה אחת היא שבלא אוי"ר רו"ש לא בא המעשה וא"כ מ"ש וזאת המצוה על כל מצות מעשיו' קאי מפני שכלולין כולן כא' בפ' זו דוקא) והנה בכ"ז יובן מאמרז"ל ע"פ על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי דוקא שזה מדבר בחורבן בית שני שנחרב על עון בטול תורה ושנאת חנם כו' משום דויתר הקב"ה על עון ע"ז וג"ע וש"ד (בבית ראשון שחזר לע' שנה) ולא ויתר על עון בטול תורה (בבית שני) שנאמ' על מה אבד' הארץ כו' והנה באמת לכאורה מאמר זה פלא גדול דאיך אפשר שג'