עז, א

עבירות החמורות כע"ז וג"ע וש"ד יוותר עליה' יותר מעון בטול תורה שאינה רק בטול מ"ע כו' ואמנם הנה יש להקדים להבין ביאור ענין המאמר שאמרו בחורבן בית שני שגדר טיטוס את הפרוכת ויצא דם קסבר הרג א"ע כו' מה זה לענין חורבן בהמ"ק במה שיצא דם וגם הלא אין לו גוף ולא דמות הגוף ח"ו כידוע אך הנה מבואר למעלה בענין בצלמנו כדמותינו בבחי' או"כ שבמצות שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' דהיינו ע"י מצות מעשיות שלמטה שישראל עושין למעלה בחי' כלים לאורו' דז"א שנק' אדם כו' והגם שאין לו גוף כו' נא' ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' והן בחי' ע"ס בכלים שע"ז א' גופין תקינת לון כו' כמו חכמה מוחא חסד דרועא ימינא כו' וזהו שאמרז"ל כאלו עשאוני ברמ"ח אברים כו' והנה עד"מ האבר באדם למטה הרי כלול מבשר גידי' ועצמות והדם שבגידי' הוא האור וחיות המוגבל בו מן הנפש המלובש בדם להחיותו ויש בו בחי' אור וכלי וזהו אדם א' ד"ס כו' וכאשר יקולקל איזה אבר בפגם וחסרון מזג הכלי שלו המגביל ומתאר האור והצורה אז ממילא יהיה פגם וגרעון באור וחיות רוחני שבדם הוא הנפש שבו ועל הרוב יקולקל האבר רק מצד קלקול הדמים ע"י פגם וחסרון כו' ואז נק' יציא' האור והחיו' מאותו אבר שנפגם כו' שהוא ענין יציא' דמו של אותו אבר שהנפש בו כו' ולהיפך בתיקון ורפואת האבר יתוקן הדמים ויאיר אור וחיות שבו ביתר שאת ולא יצא לחוץ כלל כו' וכך יובן למעלה ע"ד דוגמא הגם שאין לו גוף כו' מאחר שהמצות נק' רמ"ח אברין דמלכא כנ"ל ע"י מצות מעשיו' שלמט' וכמ"ש ושמרת' כו' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם האדם העליון כו' הרי בחי' תוס' האור וחיות בכלים דז"א דאצי' היינו ע"י המצות וז"ש וחי בהם ולהיפך בגרעון ופגם הכלי יפגם האור כנ"ל באברי האדם למטה וד"ל והטעם שע"י מצות שישראל עושין דוקא למטה נעשה בחי' הכלים למעלה עד שתוס' או גרעון האורו' בכלי' למעלה תלוי הכל לפי אופן מעשה המצו' למטה בסומ"ר ועש"ט דישראל כו' הנה ידוע לפי שישראל עלה במח' בבחי' אדם העליון וכמארז"ל אתם קרויין אדם בצלם אלקי' ממש זה נש"י שכלולי' בע' נפש דיעקב שהן ז' מדות וכל א' כלולה מי' ולמעלה היינו ז' מדו' דז"א דאצי' שכולל ס"ר נשמו' כו' (כידוע דגם הפחות שבישראל שאינו רק מבחי' נפש דעשי' שרשו למעלה בחיצוניו' הכלים דנה"י דז"א כו' וז"ש גבי חמץ ונכרתה הנפש כו' מיום הראשון עד יום הז' כו') ולכך נא' יאר ה' פניו אליך דוקא לישראל לבד שהם בשרשם בפנימי' אדם העליון ע"כ אליהם דוקא נמשך מבחי' פנימי' הצורו' שבכלים דאדם העליון כו' אבל לחיצוני' אין יניקה כלל גם מפנימי' הכלי' רק מחיצוניו' ואחוריי' בלבד כידוע בענין אברהם יצא ממנו ישמעאל מותרי ופסולת החסדי' דקדוש' ויצחק יצא ממנו עשו פסולת הגבורות דקדושה כי מבחי' הפנימי' אין להם יניקה כלל וד"ל אך הנה כ"ז דוקא כאשר בחי' הכלי' המה בתקונן ובשלמותם אזי המה המגבילים את האורות בתוכם ולא יאיר אור מהפנימי' שבהם כלל וכמ"ש וכבודי לאחר לא אתן כו' והיינו כשמעשה המצות בכלים מכלים שונים המה בתקונם ובשלימותם שאז נא' וחי בהם כו' ולא נמשך האור רק לסט' דקדוש' בלבד כמשל האבר באדם למטה שמגביל האור וחיות שלא יצא לחוץ כלל כנ"ל ואז לא נמשך לחיצוני' רק מבחי' הפסולת וחיצוניו' (הנמדד להם במאמ' קו המדה) אבל הנה ע"י החט' בל"ת שעוש' פגם וחסרון באברים דמלכא או בבטול מ"ע שעושה העדר המשכת השפע אור בכלי הרי ע"ז נא' הפושעי' בי בי ממש וכמ"ש בזהר דפושעין בגופא דמלכא פי' בגופא זה היינו בבחי' או"כ שבאדם העליון שנק' גופא דמלכא כמאמרז"ל כאלו עשאוני כו' כנ"ל וד"ל ואז נמשך גם מבחי' הפנימי' שבאו"כ דאצי'