עז, ב

לחיצוני' שפע ויניקה גדולה דרך אותו הפגם וחסרון שבכלי שהוא נעשה ע"י ל"ת או בטול מ"ע כי אין כלי להגביל האור בסט' דקדושה לבד כו' וזהו כל עיקר ענין תקון חצות באמרו באו גוים בנחלתך טמאו כו' ערו' ערו עד היסוד כו' ומזה סיבת אריכת הגלות כידוע וד"ל [וע"ז נא' עת אשר שלט האדם באדם כו' מפני שהחיצוני' מקבלים מהפנימים ביתר מכפי המדה כו' ורישא שכיבת לעפרא בגלותא כו' וזנבא סליק כו' דהיינו מלבד שלא נמשך ונגבל הפנימי' לסט' דקדוש' לבד מצד פגם הכלים אלא שמחמת פגם הכלים נמשך בחי' הפנימי' בבחי' אחוריי' דקליפו' שנק' זנבא כו' וכמ"ש בזהר ע"פ קולה כנחש ילך כו' ולכך שלט האדם בליעל דקליפה באדם דקדושה כו' והטעם הוא מפני שבזמן הגלות קודב"ה אסתלק לעילא לעילא כו' בבחי' שינה הנק' דורמיטא כו' והיינו כאשר יש פגם בכלי' שאז נא' אלך אשובה אל מק ומי כו' וקמי' כחשיכה כאורה ויכולי' גם החיצונים לקבל הפנימית כמ"ש במ"א ע"פ שממית בידי' תתפש כו' וכמשי"ת):

(צד) וזהו ענין מאמר הנ"ל דטיטוס גדר הפרוכת כו' דהנה בבית שני חטאו ישראל ופגמו בבחי' או"כ דקדושה למעלה ע"כ הראו להם מה שגרמו בעונם והוא במה שיצא דם מן הפרוכת כו' בהיות מבואר למעלה בשרש התורה ומצות שהן בבחי' אדם בציור רמ"ח אברים כו' וידוע דהארון והלוחות הן כללות התורה כולה שכוללים רמ"ח אברים דמלכא שנק' אדם וכמ"ש זאת תורת האדם כו' ואמנם קודם שחטאו ופגמו בכלים דקדושה היו בבחי' הכלים מגבילים לאורו' ולא הי' יוצא פנימית האור לחיצוני' כלל כנ"ל שהרי נאמר יאר ה' פניו אליך דוקא כו' כנ"ל להיותם בבחי' צלמנו כדמותינו כו' ע"י המצות שעושין שזהו שאמר כאילו עשאוני כו' כנ"ל אך ע"י החטא והפגם גרמו שיצא מבחי' הפנימי' לחיצוני' (משום שנסתלק גלוי אלקות מהיכל ק"ק וקמיה עצמותו ממש כחשיכה כאורה קטן וגדול שוין כו' פנימי' וחיצוניות שוין ע"כ ישראל ואוה"ע שוין שהרי אנו אומרים יבחר לנו את נחלתנו כו' הבוחר בעמו ישראל כמו להבדיל בין אור לחשך ובין ישראל כו' משום דקמיה הכל שוה וכמ"ש במ"א בענין חותם דנעיל' די"ה ולזה הוצרך משה לבקש שלא תשרה שכינה באוה"ע) וזהו שהראו להם במה שגדר טיטוס הפרוכת ויצא דם שזהו מבחי' אור הפנימי' שנמשך מלמעלה לחיצונים דרך הפגם שבאברים כו' כנ"ל בענין אדם א' ד"ם שהוא הדם שבאברים כו' וד"ל ומעתה הנה יובן מאמר הנ"ל דויתר הקב"ה על ע"ז כו' בבית ראשון ולא ויתר על בטול תורה בבית שני כו' דהנה לכאורה יפלא מה שהראו לישראל ענין מעשה זו דגדר הפרוכת ויצא דם בבית שני שגרמו זה בעונם ולא הראו דבר זה בבית ראשון שפגמו בעבירות חמורות הרבה יותר כע"ז וג"ע וש"ד שזהו כעובר על כל התורה שבהן אמרו יהרג ואל יעבור ולא בשאר מצו' ממצות התורה כידוע ולא עוד אלא שבית ראשון חזר להם בע' שנה ובית שני לא חזר עד הנה וכמ"ש תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים כו' ואין זה רק בעון בטול תורה ואך ישוער הדבר שבטול מ"ע אחת חמורה מג' עבירות שעוקרי' כל יסודו' התו"מ כידוע אמנם הנה באמת הגם שבזמן בית ראשון היו רובם עובדי ע"ז ושארי עבירו' חמורו' כש"ד וכה"ג מ"מ היו רובם עוסקים בתורה שהרי הי' האלף החרש ומסגר (ובמ"א מבואר להיפך שבבית שני הי' מס"נ על התורה כי' הרוגי מלוכה שרובם על עסק התור' כרחב"ת ור"ע כו' רק שנאת חנם לבד) אבל בזמן בית שני הגם שלא היו עובדי ע"ז כלל אך לא עסקו בתורה כראוי לכך לא ויתר להם וע"ז א' על מה אבדה הארץ באין חזרה