עז, ג

ותקוה על עזבם את תורתי דוקא ובאמת זהו פליאה נשגבה דאם מצד הפגם בכלים דקדושה ע"י העונות ודאי אין לך פגם יותר מע"ז וגזל וש"ד כו' ופגם דהעדר אור במצות ת"ת אין לו דמיון וערך עמהם כלל אך הענין יובן ע"פ הנ"ל בביאור הפלוגתא שבגמ' אם תלמוד גדול או מעשה גדול ונמנו וגמרו דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה והענין הוא כמ"ש ותורה אור שהתור' אור ומקור פנימי למעשה המצו' שנק' רמ"ח אברין דמלכא כו' והנה עד"מ מבשרי אחזה כו' בהיות שאנו רואי' קלקול האברים באדם למטה מצד קלקול הדמי' שבהם הנפש כנ"ל הנה ידוע שיש בזה תיקון והוא כאשר יקח רפואו' מסממנים באופן שיתקן הדמי' ויהיו ממוזגי' עד שגם במקום הקלקול והפגם ימלא החסרון ויחי' אותו האבר שנפגם מחדש שיתחדש חיותו ברוחניו' וגשמיו' שזהו באו"כ שבו לפי שיש בכח סממני הרפוא' להמשיך מחדש אור וחיות הנפש בדמי' מתוקני' שהתקינו הרפואו' להשיב נפשו מחדש ולמלאות כל חסרון וקלקול הקדום כאלו לא היה כו' שהרי אנו רואים בחוש דגם אדם שהוא חולה גדול בכל אברי גופו וכולם פגומי' ומקולקלים ביותר עד שיוצא כל כחו הפנימי שבנפשו במעט רגע הנה עכ"ז יכול לחזור לאיתנו ולהחתזק בכל כחו הפנימי להתמשך בכחו' חיצוניות באברים כאלו לא היה בהן קלקול מעולם ע"י סממני הרפואות דוקא כו' מפני שסממני הרפואות מחזירים לו דמים מתוקנים וטובי' מחדש ונמשך הנפש בדם באור חיות חדש למלאות כל חסרון וקלקול הקדו' לגמרי כו' וד"ל והנמשל בדוגמא מכ"ז יובן למעל' בשרש ענין התורה שנק' סם חיים וכמ"ש רפאות תהי' כו' שע"י עסק התורה דוקא נמשך אור חדש לגמרי לתקן ולמלאות כל חסרון ופגם שבאו"כ דאצי' שנעשה ע"י ל"ת ובטול מ"ע ברמ"ח אברים דמלכא כו' וגם מה שנחסר ביציאות האור הפנימי לחוץ ימולא כל חסרון ויחזור לאיתנו הקדום כו' כמשל הרפואה הנ"ל (וראיה לזה ממ"ש מאור שבה מחזירו למוטב דלכך מתוך של"ש יבא לשמה ואין ד"ת מקבלים טומאה) ובזה יובן מה שלא ויתר על בטול תורה בבית שני הגם שלא היו עע"ז כלל כנ"ל ובבית ראשון שהיו עובדי ע"ז ויתר להם מצד עסק התורה כנ"ל דהנה הגם שמבואר למעלה דע"י הפגם העונות יוצא בחי' הפנימי' אור שבכלים לחיצונים ובבית ראשון פגמו הרבה בעון ע"ז כו' ה"ז כמו עד"מ שכל אברי אדם מקולקלים עד שיצא כל כחו כו' אך ע"י רפואות סממנים יכול לחזו' לאיתנו הקדום ממש כו' כך ע"י עסק התור' שבבית ראשון החזירו כל האור מחדש ונתמל' כל פגם וחסרון (וחזר הארת גלוי שכינה בע' שנה כמ"ש ויזעקו אל אלקי' בקול גדול שהחזירו העטר' ליושנה והוא ע"י אור דתור' דוקא כו') אבל בבית שני שלא הי' עסק התורה כ"כ לא הי' להם במה למלאו' החסרון והפגם שפגמו בעונותיהם הגם שעונות שלהם לא הי' רב כ"כ (ולכך לא הראו בבית ראשון ענין יציא' אור לחוץ בהיות שע"י עסק התור' נתמל' כל מה שנחס' הגם שנחסר הרבה וזהו שלא הראו להם ענין גדר הפרוכת ויצא דם רק בבית שני מפני שפגם שלהם נשאר למעלה ויוצא מן הפנימי' לחיצוני' כו') וזהו שלא ויתר על בטול תורה בבית שני כמ"ש על מה אבדה הארץ אבדה בלי תקוה על עזבם את תורתי דוקא מטע' הנ"ל וד"ל (ובאמ' עדיין אין טעם זה מספיק לתרץ הקושי' דע"י בטול מ"ע אחת יהי' שפע לחיצוני' יותר מעון ע"ז שע"ז נא' אותי עזבו כו' לחצוב להם בורות נשברים כו' ואיך יתכן לומר דעזבם את תורתי חמור מאותי עזבו כו' ועוד דאם מטע' רפוא' סם חיים שמחזיר האור מחדש למה דוקא מצות ת"ת הרי התשובה מביאה רפואה לעולם כידוע עהיינו ויזעקו בקול גדול כו') אך האמת הוא דמצד עצם אור דתורה גדלה פגם שלה כנגד כל פגמי העונות החמורו