עז, ד

(להיותה בחי' אדם הכולל כל רמ"ח אברים וכידוע דבחי' גידי המוח שבראש מרגישים כל האברים ואדם שחסר לו מגידי המוח ביד לא ירגיש בה בכאב מכת חרב או שריפת מכות אש כלל כידוע בניסיון א"כ כל פנימי' אור וחיות האברי' כלולי' במוח שבראש (ולכך נקב קרום של מוח לבד טריפה משא"כ בחסרון יד ורגל) ונק' אדם פנימי הכולל כל פנימי' האברים (וכמ"ש במ"א בביאור הזהר ע"פ מי ימלל גבורות כו') ולכך בטול תורה שהוא הפגם בחכמ' שבראש כולל כל הפגמים דכל אברי' וזהו שהראו להם דם יוצא מהפרוכת כו' דאדם א' דם והא' הוא עורקי המוחין שבהן הנפש שמלובש בדם כו' משא"כ בבית ראשון שלא הי' הפגם רק באבר פרטי בעון ע"ז וש"ד כו' שהרי היו שומרי' כל המצות לבד עון ע"ז דבקו בה כו' ואע"פ שנא' אותי עזבו כו' היינו עזבו בבקשת שפע גשמית שהיו מקטירים למלכת השמים רק לשפע גשמי' ולא כחשו בה' כי אדרבה היו מאמיני' מאד ומקריבי' קרבנות ושומרים כל המצות אבל מ"ש עזבם את תורתי הרי נפגם צלם אדם פנימי שאין תקוה לאברים החיצונים כלל בלתי ראש ומוחין (רק ע"י תשובה שמביאה רפואה גם למוחין שבראש כו' ובמס"נ על התורה שהי' אחר החורבן נתקן גם זה הפגם כו'):

(צה) ומעתה יש להבין בפ' שניה דכתיב בה מצות תפילין קודם למצות ת"ת כמ"ש ושמתם את כו' וקשרתם אותם ואח"כ ולמדתם כו' היפך מפ' ראשונה אך הנה מבואר למעל' הטעם משום דאור תורה מקור למעשה דנמנו וגמרו דתלמוד גדול כו' לכך הקדים ת"ת לתפילין בפ' שמע וא"כ לכאורה אינו מובן למה בפ' והי' היפך הדבר להקדים תפילין לת"ת והנה יש להקדים דרך כלל תחלה דכל מה שמבואר למעלה בענין תלמוד גדול שמביא לידי מעשה זהו דוקא עכשיו דעכשיו דוקא א"א להיות גלוי אור במצות כ"א ע"י אור דתורה דוקא אבל לעתיד יהי' להיפך דבר מצוה יהי' למעלה מאור דתור' כמ"ש א"ח עט"ב כו' כי המצו' יש להן שרש גבוה יותר מן התורה והטעם דכך כלל ידוע לפי שעיקר המצות הוא בחי' רצון העליון ובחי' אור תורה הוא רק בחי' אור חכמה עלאה וידוע שהרצון למעלה מן החכמה שהרי אין טעם לרצון כלל ולא ישיג הטעם אל עצם הרצון כמו שהוא כו' (והיינו בחי' גלגלתא דא"א שלמעלה ממו"ס דטעם כמוס לרצון הוא שרש אור דתורה שמביא לידי מעשה אופן הרצון עפ"י טעם הכמוס אבל עצם אור הרצון כמו שהוא למעלה גם מטעם הכמוס לרצון הוא נק' גלגלתא דמחפיא על מו"ס כמ"ש במ"א וז"ש א"ח עט"ב בבחי' עטרת על המוחין כו' וזהו דלע"ל דוקא יהיו המצות גבוהים מן התלמוד וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים כו' חצים אל הים הקדמוני דתורה שנק' ים הקדמוני ומשל הקדמוני יקבלו ממ"ח של המצות כמשי"ת) ולע"ל יהיה המעשה גדול מן התלמוד משום דא"ח כו' שהוא מצות המלך שמגיע בעצם הרצון שלמעלה מן הטעם לגמרי ועכשיו התלמוד גדול מן המעשה כנ"ל וזהו ההפרש דרך כלל בין פ' ראשונה לשני' דפ' שמע מדבר עכשיו דתלמוד גדול ובפ' שני' מדבר לעתיד דמעשה גדול ולכך הקדים בה תפילין לת"ת כנ"ל אך הנה תחלה יש להקדים בשרש ענין פ' זו השני' דוהי' א"ש שאינה ענין ציווי ואזהרה עכשיו כשאר הפ' אלא עיקר ענינה הוא מדבר רק על העתיד דוקא דהנה משמעות כל דברי הפ' הזאת אינו רק מדבר לעתיד כלומר שאומר שעתיד להיו' כך וכך על ישראל וזהו והי' אם שמוע תשמעו שעתיד להיו' בודאי ששמוע ישמעו וכמו בדורו' יהושע והזקנים ושופטים הראשונים עד דוד ושלמה שנתברכו ישרא' בכל טוב ולא נפל דבר כו' והיינו שמנביא ומגלה לישראל מה שעתיד להיות הטוב עליהם מפני ששמוע