עח, ג

המל' כלולה מע"ס כח"ב וחג"ת כו' ובחי' כתר מל' הוא הרצון כמו כל אשר חפץ ה' עשה כו' וכן כולם בחכמ' עשי' נק' חכמ' שבמל' וכן המדות שבמעש' כו' ובבחי' האצי' הכל הוא בבחי' אלקו' ממש כידוע ואיך יתכן לקרות כל ע"ס דמל' דאצי' בהיותה באצי' בבחי' עשי' דאצי' לבד ועוד שהרי אמר בדבר ה' שמים כו' וכן ויאמר אלקים כו' הרי בדבור נברא הכל והיה ראוי שיקרא שם המל' באצי' בחי' דבור שבאצי' ולא עשי' שבאצי' אך הנה באמת הגם שודאי יש הפרש גדול בין בהיות המל' באצי' טרם שמתפשטת להיות ראש לשועלים כו' בבי"ע בין בהיותה מוסתרת להיות מקור לבי"ע כידוע בענין ד' רבתי דאחד מ"מ גם בהיותה בבחי' האצי' נק' עשי' שבאצי' אך תחלה יש להבין ענין ירידת המל' בבי"ע שכלולה ג"כ מע"ס כח"ב כו' וביאור הדברי' היינו בחי' הרצון והחכמ' והמדו' ששייכי' רק לענין ההתפשטות חוץ מעצמו שזהו לעשות מעשה לבד עד"מ אדם שעלה ברצונו לעשות בנין רצון זה שייך רק לענין המעש' לבד וגם השכל והתחכמות השייך לעסק זה נק' חכמה שבעשיה וכן המדות חג"ת ונה"י כו' הכל רק במה ששייך למעשה לבד וגם בחי' הדבור שמדבר ומצוה איך לעשות נק' דבור שבעשי' וכן מה שמחשב איך לעשות נק' מחשבה שבעשיה וכדומה וכ"ז יובן למעלה גם בי' מאמרות שהדבור הזה אינו רק מה ששייך למעשה כמו שיהי' מציא' אור ורקיע בפו"מ וכן המחשבה שבזה והמדות והשכל עד הרצון ומקור לרצון זה שכל אשר חפץ לעשות והוא ענין בראשיצ בקדמין ובחוכמתא כידוע וזהו בחי' ע"ס דמל' בבי"ע שכללות ג' עולמות אלה נק' בשם עשי' היות שגם התהוות בחי' החכמה דהשגת הנשמו' דבריא' מאין ליש נק' עשי' (רק שזהו הנק' שכל שבעשי' עד"מ ההתחכמות בפועל גשמי גם שנק' שכל וחכמה מ"מ רחוק הוא בערך משכל שבמדו' כידוע ואמנם מה שיש בכח השכל להשכיל במדות נק' מדות שבשכל שמזה נעשה שכל שבמדות ומה שיש בכח השכל להשכיל במחשבה נק מחשבה שבשכל שזהו שכל שבמחשבה ומה שיש בכח השכל להשכיל בדבור נק' דבור שבשכל שזהו שכל שבדבור ומה שיש בכל השכל להשכיל במעשה נק' עשי' שבשכל שזהו שכל שבעשי' וד"ל) אך בחי' המל' בהיותה בבחי' האצי' היינו טרם שמתפשט גלוי הרצון והשכל והמדות ומחשבה ודבור לענין גלוי המעשה רק שהוא בכח והעלם עדיין שמשם נמצא גלוי הרצון והשכל לעשיה כו' (ע"ד הנ"ל בעשי' שבשכל שהוא מה שיש בכח השכל להשכיל בבחי' עשי' כו' שמזה נמצא שכל שבעשי' כך מחכמה שבמל' דאצי' נמשך חכמה שבמל' בבריאה ויצירה כו') אבל מפני שבחי' המל' באצי' כלולה מע"ס בעצם טרם שמתפשט להיות מקור לבי"ע נק' דרך כלל בחי' עשי' שבאצי' שזהו רק בחי' האחרונה שבע"ס דאצי' והוא מה שיוכל להיות נמצא באצי' מקור לעשי' ולפ"ז ע"ס דמל' דאצי' הוא בחי' מקור למקור וכל מה שאנו מוצאים בע"ס דמל' בבי"ע כמו הרצון וחכמה כמו בראשית בחוכמתא וכן בחי' המדו' והדבור דויאמר אלקים וכה"ג הכל נמשך מע"ס דמל' דאצי' בעצם אלא שבאצי' עדיין הוא בבחי' אלקו' ממש ולא נברא משם כלום רק מפני שעתיד להיות נמצא מזה בריאה יש מאין שנק' עשי' ע"כ נק' גם זה בחי' עשי' שבאצי' לבד משא"כ בחי' היצי' שבאצי' שהן בחי' המדות דז"א דאצי הן למעלה גם מהיות מקור למקור לעשי' הגם שהמד' משפיעי' לדבור כידוע בענין קול ודבור זהו למטה בבחי' התפשטות המל' בבי"ע ואמנם בבחי' אצי' עצמו ה"ז עד"מ כמו המדות שבלב האדם טרם שמתפשטי' לחוץ כלל וכענין לבא לפומא לא גלי כו' וכמ"ש במ"א וד"ל ונמצ' מובן דמ"ש כול' בחכמה עשית וכן כל אשר חפץ ה' עשה כו' והדבור דבדבר ה' שמים נעשו וכה"ג הכל נק' בחי' עשי' לבד וע"ס דמל' דאצי' בעצם נק' מקור