עח, ד

לעשי' ונק' עשי' שבאצי' אע"פ שהיא עדיין בלתי התפשטות אור ושפע למטה כנ"ל אך כתיב דבר מלך שלטון שכל מה שהמלך גוזר כן יקום בפו"מ משא"כ זולת המלך אין דבורו עושה כלום כך במל' דאצי' להיותה בבחי' מל' דוקא כמ"ש מלכותך מל' כ"ע ודבר מלך יגזר אומר ויקם לך כשא' יהי רקיע לא' ויהי כן וכמ"ש דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כ"א עש' כו' כגזיר' מלך שפועל בדבורו המעשה וזהו כל עיקר ענין מלכותו כי לא נק' מלך רק מצד גזירתו שמתקיימת כידוע וזהו הנק' מצוץ המלך כידוע (ומבואר במ"א בפי' ה' מלך גיאו' לבש כו' דמ"ש לבש ה' עוז זהו התורה שעלי' נאמר בי מלכים ימלוכו דמה שנק' דבר מלך היינו מתניתין מלכתא כו' ובכאן מבואר דהתורה למעלה מן הדבור דדבר מלך שנק' עשיה שבאצי' כמשי"ת הרי ידוע שיש הפרש בזה בין תושב"כ דהיינו בחי' המדות דז"א כמשי"ת אבל מתניתין מלכתא כו' כמלך שגוזר הוא בחי' תושבע"פ שגוזר מצות המלך שזהו ענין מצות מעשיות דדבר מלך כו' ומפני שהדבור אינו אלא בשביל המעשה נק' גם הוא בשם עשי') והוא דבור שבא בגלוי במעשה שנמשך מעשי' שבדבור שהוא מה שיש בדבור להסתעף ממנו העשיה משא"כ דברי חכמה שאינו שייך למעשה או דברי אוי"ר שבלב וכה"ג זהו בחי' דבור שבמדות שנמשך ונעשה מזה מדו' שבדבו' ועד"ז מדות שבשכל שנעש' שכל במדו' כו') ועם כ"ז יובן בשרש ענין ההפרש בין תורה למצות כמ"ש כי נר מצוה ותורה אור הנ"ל דהנה המצות בכלל נק' מצות המלך וכמ"ש וזאת התורה והמצוה ב' דברים הן תורה לחוד ומצוה לחוד והענין הוא דהמצוה שנק' מצות המלך הוא בבחי' מל' דאצי' בכלל ושרש התור' הוא בבחי' ז"א דאצי' להיות שענין מצות המלך הוא כענין דבר מלך הנ"ל בי' מאמרו' ששרשו רק בחי' עשי' שבאצי' שהוא מקור לעשי' כנ"ל כך המצות מעשיו' כולם הגם שמלובשים בדברים גשמיי' דנוגה שרשם במל' דאצי' שנק' מצות המלך שהרי הן גזרת מלך ממש כמו ויאמר ה' כו' ועשו ציצית כו' וקשרת' וכה"ג שזהו בבחי' עשי' שבאצי' וכנ"ל (והוא בחי' פנימי' לי' מאמרות דדבר מלך שבמעשה המצות הרי שרשם מפנימי' רצונו וחכמתו כידוע ודבר מלך שבמאמרות הוא מחיצוניו' כתר וחכמ' כו') וכמ"ש במ"א בענין תנאי הי' להקב"ה בששת ימ"ב אם יקיימו ישראל כו' וא"ל אחזיר אתכם כו' ומבואר עוד במ"א די' הדברות פנימי' לי' מאמרו' כצורה לחומר וכמ"ש אם לא בריתי כו' חוקות שמים כו' ומזה מובן לכאורה דהתורה עצמה שרש לי' מאמרו' דלא כדלעיל ובאמת אינו כן דתושב"כ הוא בבחי' ז"א כנ"ל אך הענין הוא דבתושב"כ עצמ' יש ב' מדרגו' א' הדבור שבה שהן אותיות התורה כמו כל פ' ויאמר ה' אל משה לאמר לכנ"י שזהו המשכת המשפיע אל המקבל וכמ"כ וקשרתם וכתבתם בסוכות תשבו שזהו דוקא נק' ציווי המלך שמצוה לעשות כך וכך ותושבע"פ מקבל מזה דוקא כמו מנלן א"ק כידוע ומה שי"ת בסמוך שהתורה בבחי' המדות שלמעלה מן הדבור כו' היינו בעצם אור דתורה שהיא רק להבדיל בין טמא לטהור כו' כמשי"ת ונמצא גם זה אמת די' הדברות דתושב"כ שרש ומקור לי' מאמרות שבבחי' מצות המלך עיקר הציווי מתושב"כ כמו מלך במשפט יעמיד כו' במשפט דתושב"כ כשבא בדבור כמו ויאמר ה' אל משה לאמר וכה"ג כל אותיות דתושב"כ כו' וד"ל):

(צ"ז) ומעתה יש להבין בשרש התורה שהוא בבחי' ז"א דאצי' דהנה לכאורה יש סתירה לזה ממ"ש בזהר בכמה דוכתי דאוריי' מח"ע נפקת והחכמ' למעלה מבחי' המדו' כידוע והתירוץ ידוע דמ"ש מאור ח"ע נפקת היינו שיוצאת משם אבל היא עצמה בבחי' המדו' רק שמקור חוצבה ומקור מוצאה מח"ע ואם אוריי' בח"ע עצמה איך יאמר מח"ע