עט, א

נפקת ובאמת אין זה מובן לכאורה דודאי שהתורה שרשה בבחי' החכמה עצמה שנאמר בה ה' קנני ראשית דרכו ואין ראשית אלא חכמה כמה שכתוב ראשית חכמה כו' וכתיב ה' בחכמה יסד כו' בחכמה שבתורה ונק' משל הקדמוני וים הקדמוני כידוע אך הנה באמת שרש עצם התורה מחכמתן י"ת העצמי דוקא וכמ"ש ואהי' אצלו אמון כו' ונק' חכמ' הקדומה שבעצמו' ממש כמשל כח החכמ' העצמי' שבאדם למטה ואמנם ירדה מבחי' העצמו' למטה באצי' ונתלבשה באור אבא דאצי' ונק' תורה דאצי' (ונק' נובלות חש"מ העצמי' כו') ומאצי' לבריא' בחכמ' דבריא' וכו' עד התורה הנגלית לנו בפנימי' חכמה דז"א דעשי' כו' כידוע דהנה שרש התורה בבחי' עה"ח שלמעלה מעה"ד טו"ר כמ"ש עץ חיים היא כו' והמדו' דתורה באו בבחי' הבדלה בין טו"ר כמ"ש עץ חיים היא כו' והמדו' דתורה באו בבחי' הבדלה בין טו"ר כמ"ש להבדיל כו' וזה פלא לכאורה דזהו ירידה גדולה כמו מאיגרא רמא כו' מאחר ששרש התורה מובדל מבחי' עה"ד טו"ר כו' אלא צ"ל דאדרבה היא הנותנת דמשום דשרש התורה בעה"ח שהוא ח"ע הקדומה בעצמות כח חכמתו ע"כ יש ביכולתה לירד למטה לברר ולתקן עה"ד טו"ר כי בחכמה אתברירו דוקא ועד"מ מי שהוא חכם גדול בעצם דוקא יותר יוכל להשפיל כח חכמתו לתקן היותר מקולקל ובזאת יוודע פנימי' עצם כח חכמתו דוק' שחכמתו עמדה לו כו' וכמ"ש במ"א בענין תורתו אומנתו כו' וז"ש פיה פתחה בחכמה כו' וכמשל המבואר במ"א בענין קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים דכאשר בעצמו מבורר יוכל לברר ולתקן לזולתו וכל שמבורר ומתוקן בעצמו יותר יותר יוכל לירד למטה מטה לתקן גם את היותר מעוות כו' אבל כשאינו מבורר בעצמו כ"כ לא יוכל לתקן ולברר לזולתו כ"כ כו' וזהו הטעם שנבחר משה לתקן לישראל בתו"מ כי נא' בו מן המים משיתיהו מבחי' מים עליונים שכבר נתקנו (ובכל דור בא אור הנשמה גבוה שכבר באה בתיקון לעוה"ז לברר ולתקן נש"י שנפלו בעה"ד טו"ר כו' והן הן כל רועי ישראל שמפרנסים לדורם באור תורה ועבודה דאוי"ר ובסומ"ר כו' וד"ל) וכך בתורה נא' כל אמרת אלוה צרופה שכבר נצרפה ונק' חכמה ברורה ע"כ יש בכחה לירד למטה בעה"ד טו"ר להבדיל בין טמא כו' וזהו אל תוסיף כו' כמ"ש במ"א ועם הקדמה זו יובן עוד ענין א' והוא מה שמצינו בענין הבירור שבחכמה שבתורה שהעיקר הוא בבחי' המדות דוקא ואין המדות הללו מדות שנולדים מן השכל אלא מדות שבחכמה עצמה כמו שכל המטה כלפי חסד בעצ' או שכל המטה כלפי דין בעצם (ונק' ו"ק דאבא וזה ידוע ומבואר במ"א אמנם באמת מדו' הללו שמטה כלפי חסד כו' הגם שזהו רק שכל הנוטה כלפי חסד הרי שכל זה נמשך מצד העצם חכמה שמטה כלפי חסד והוא עד"מ איש החסד בטבעו ששכלו תמיד מטה כלפי חסד כו' שעצם החסד שבטבעו ממשיך מכח השכל שכ"ז להטות כלפי חסד וראיה לדבר זה מאב אל בנו או אוהבו כנפשו שמטה שכלו כלפי חסד ללמד עליו זכות ולהיפך על שונאו בתכלית יטה כח שכלו לחוב כו' ונמצא יובן ששרש המדות שבתורה הוא במדות העצמי' שבחכמתו העצמי' ומשם נמשך בהשתלשלות כמו בחכמ' שברצון כו' שנק' ח"ס דא"א עד חכמה שבמדות דז"א כו' וד"ל) וזהו מ"ט פני' טמא כו' דהבדלה זו בין טמא לטהור הוא במדות שבחכמה עצמה ושרשם מחכמתו העצמי' ונמשך ובא לשפוט בהן ועל ידן דוקא בבחי' הברורים דעה"ד טו"ר ע"ד דוגמא ממלך במשפט מדות חכמתו יבחין לדון בין טו"ר כו' ומזה ראיה ששרש התורה למעלה מעה"ד כנ"ל וד"ל ומעתה יובן מ"ש דאוריי' מח"ע נפקת דפי' אורייתא זה היינו בחי' המדות שבחכמה בעצם והוא שמבדיל בעצם כח חכמתו בין טמא כו' ומה שאמר דבחי' המדות הללו מח"ע נפקת אין הכוונה שנולדו מן השכל אלא כמו השכל