פ, א

נק' מצות סוכה וכה"ג בכל המצות א"כ הרי נעשה גידול והרחבת הלכי' שהן המצו' ע"י ריבוי האור דתורה דוקא דמריבוי האור דתורה המבאר ומפרש אופן המצות נעשה בחי' רבוי והרחבת הכלים דמצות וה"ז ממש כאילן הגדל ומתרבה ע"י המים כנ"ל ברמ"ח אברי האדם שנגדלים ע"י המים שבמוח כו' וז"ש ותורה אור ע"י ה"ח דאור אבא כו' וזהו טעם האו' דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה דהיינו שהתלמוד בתושבע"פ דוקא הוא העושה הרחב' בנין הכלי' דמצות מעשיו' בכל פרטי אופניהם כנ"ל (ואע"פ שנא' ע"ז ותורה אור וקאי על בחי' ה"ח דאבא דוקא שהוא בתושב"כ היינו בחי' ה"ח דאבא שבמל' כמ"ש ויבן ה' כו' את הצלע דאבא יסד ברתא כידוע וכך שרש תושבע"פ מה"ח דאבא וע"ז א' ותורה אור וזהו ענין מצות המלך שבא בגלוי גמור בדבור דמל' בתושבע"פ דוקא ושרשם ברמ"ח אברים דז"א ג"כ הבנין ע"י התנאי' שנק' בניך בוניך וכמארז"ל כאלו עשאוני ברמ"ח כו' כנ"ל וד"ל):

(צט) ומעתה יש להבין טעם האו' דמעשה גדול דהנה אע"פ שמבוא' למעלה בשרש המצות שהוא בבחי' המל' שהוא רק בחי' עשי' שבאצי' לבד ונק' מצות המלך כו' מ"מ יש שרש גבוה למצות יותר נעלה גם משרש התורה שהיא בבחי' החכמ' והוא בבחי' כתר דכתר שלמעלה גם מחכמ' שבכתר הנק' ח"ס או חכמ' הקדומה הנ"ל שהרי שרש המצות בבחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא כו' ופי' גלגלתא הוא בחי' כתר שבכתר דחפיא על מו"ס שבתוכו עד"מ גלגלת האדם שלמעלה מן המוחין שבה (ואע"פ שלענין בחי' אדם העיקר הוא בחי' המוחין שבחו"ב והוא צ' דצלם אבל הגלגלת עצמה בחי' מקיף למקיף דג"ר הוא למעלה מבחי' אדם דחכמ' ונק' ראש אדם וחכמ' שבראש זה למטה ממנו אע"פ שעצם הגלגלת חיצוניות והמוחין שבו בחי' פנימי' הרי ידוע דבחי' חיצוניו' שבעליון מקיף ע"ג התחתון כך חיצוניו' דגלגלת חפיא כל מו"ס ומקיפו מכל צד וכמ"ש במ"א בענין מצחא דע"י כו' באריכו') והנה כללות הענין הוא רק בחי' עצמו' נקודת הרצון העליון שבכל מצוה שלמעלה הרבה מבחי' החכמ' וטעם לרצון שע"ז א' ותורה אור והוא נק' כתר שבכתר דוקא כנ"ל וביאור הדברים הנה יש להקדים ביאור בחי' ח"ס דא"א שהו' הטעם הכמוס לרצון עד"מ באדם למטה כשרוצה דבר מה אם רצון זה נולד רק מצד השכל וטעם גלוי להיותו טוב בעיניו עפ"י שכלו זהו בחי' חכמ' הגלוי' שמלובש בו הרצון ופושט ולובש כשיבטל הטעם יבוטל הרצון וז"ש בע"ח דאו"א מלבישים לזרועות דא"א לבד כמו הטיית הרצון לחסד מלבישו השכל דחכמ' בגלוי והוא מה שמבריק בשכלו להמציא טעם וסברא כרצונו לחסד ופושט לבוש זה שאם יסתור זולתו הטעם אם הרצון הוא בעצם לא יבוטל כלל וגם שיבוטל הטעם כמו שטענה מדת החסד על ר"ע וכי זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק כך עלה במחשבה ורצון לפני פי' שתוק שאין לזה טעם בגלוי דהטעם בגלןי מורה היפוכו כמו וכי זו תורה כו' אך כך עלה ברצון כמו שאו' אדם לחבירו כך אני רוצה ולא תשאליני טעם ויש בזה ב' אופני' א' שיש לו טעם לרצון זה רק שא"א להביאו בגלוי ונק' טעם כמוס ונעלם בעצמו למה ירצה כך ונמצא גלוי זה שמגלה רצונו הבא בלא טעם רק באמרו כך אני רוצה שנראה ונגלה רק שרצונו בזה אבל הטעם כמוס שבו מוסתר ונעלם בתוך גלוי הרצון הזה ונמצא בחי' גלוי רצון זה שאו' כך אני רוצה מקיף וסובב ומלביש להטעם כמוס שיש לו בזה הרצון והטעם כמוס הזה מוקף ומולבש בתוכו כו' וה"ז כגלגלת החופה על המוחין שבו וזהו