פ, ב

ענין מצח הראש שבו גלוי הרצון ומקיף למו"ס שבתוכו שהוא הטע' הכמוס שבהעלם בו כו' וכמ"ש במ"א בענין המאמר דמצחא כו' והאופן הב' הוא למעלה גם מזה והוא כאשר אין לו טעם כלל לרצון זה שאו' כך אני רוצה כלומ' כך אני רוצה בלא טעם כלל גם לא טעם כמוס ונעלם וזהו הנק' בחי' כתר שבכתר וזהו פשוטו של המא' שאו' שתוק כך עלה במחשבה בלא טעם כלל וכלל אלא עצם נקודת הרצון כמו שהוא שאין טעם לרצון כלל (והשוחד שמטה לרצון לחסד ולהיפוך לשונאו יטה רצונו לחוב בא מצד נקודת עצם הרצון שמזה יתלבש בטעם כמוס לרצון ומן ההעלם בא לגלוי שכל למצוא טעם גמור לזכות או לחוב ובאמת אינו כן דודאי בטעם כמוס לרצון יש התחלקו' הרצון לחו"ג כפי הוראת הטעם לפעמי' כך ולפעמים כך אבל בנקודת עצם הרצון אע"פ שגם הוא חולק לחו"ג כמו לאוהב בעצ' ולשונא בעצם מ"מ אין בו נטיי' לדבר והיפוכו אלא או כולו חסד או כולו דין כו' ונמצא מה שא' בפרדס דהתחלקות הקוין ימין ושמאל ואמצע אינו אלא מחכמה שבכתר אינו כן דגם בעצמות הכתר יש התחלקות זאת רק שאין שם התכללות חו"ג כו' וכמ"ש במ"א בענין רמה קרני ולא רמה פכי דשאול נמשח בפח הוא מצד התחלקות הרצון בחכמה שישתנה אבל רמה קרני הוא בעצם נקודת הרצון שבחסד שבו אך טוב בלי שינוי כו') וזהו שא' בזהר דאית רצון ואית רצון (ונק' תחלת המחשב' וסופא דמחשבה דמחשבה ורצון ענין א' הוא) רצון שברצון הוא כתר שבכתר דהיינו עצם נקודת הרצון כמו שהוא שלמעל' גם מטעם כמוס (והוא תחלת המחשב' כו') ורצון שמלובש בטעם כמוס עכ"פ שנק' סופא דמחשבה שנחלק לחו"ג כנ"ל וד"ל והנה במצות ששרשם בבחי' רצון העליון כנ"ל יש ג"כ ב' מדרגות רצון העליון הא' רצון העליון שמלובש בטעם כמוס לרצון כנ"ל והן הנק' טעמי מצות שע"ז אמרז"ל ע"פ ישקני כו' דטעמי מצות לע"ל יתגלו וכמו טוב טעם ודעת למדני פי' טוב טעם של כל מצוה ויש בזה ב' מדרגות א' טעמי' הפשוטים שע"פי נגלה כמו הטעמים שבתלמוד כמו מ"ט דרבי פלוני כו' והב' הטעמים שע"פ סוד ונסתר כי אורייתא סתים וגליא וכמו שבגליא יש טעמים הבאים בגלוי כך בסתים דאורייתא הן סודות טעמי המצות שע"פ הסוד ודרך הנסתר כמו מצות תפילין בד' בתים וד' פרשיות ובבליטה ע"ג הראש שטעם הנגלה כמ"ש כי שם ה' נק' עליך כו' וע"פ הסוד היינו לפי שהן בחי' מקיפין דד' מוחין כו' וכה"ג הסוד שבמצות ציצית בל"ב חוטין כו' וטעמים שע"פ הסוד יתגלה לע"ל (ומ"ש בפע"ח בסודות טעמי המצות ע"פ דרך הנסתר הכל אפס קצה מפנימית סודות שבמצות כו') וכ"ז הכל בבחי' ח"ס דא"א שנק' טעם כמוס לרצון העליון דאע"פ שבטעם הנגלה הטעם אינה כמוס כי הרצון בא בגלוי לעשות כך וכך וממילא גם הטעם בגלוי אבל בחי' הטעם לרצון העליון שבמצוה זו למעלה נק' טעם כמוס ונעלם ונק' סוד ה' והוא בחי' ח"ס (ולכך הטעמי' לפעמים בחכמה ולפעמי' בכתר דח"ס נחשב מבחי' הכתר שהרי נק' חכמה שבכתר והוא מקור לחכמה הגלוי' אך באמת טעמי' שהן נגינות הוא בחי' העונג הנעלם שלמעלה מן החכמה ונק' רינה דאורייתא וכמו ויהיה שירו וזהו שיר השירים ישקני ששם טעמי' כו' כמו זרקא מקיף כו' שלא נדרש מהן דרש כלל והן למעל' מטעם וסוד שבמצוה שגנוז בה כו') וע"ז א' דטעמי' בכתר ונקודות בחכמ' ומ"ש לפעמי' טעמי' בחכמה לא קאי על נגינות רק על טעמי מצות שהן בח"ס ואפשר גם על נגינו' והוא בעונג הבא בשיר שהוא במורגש וכמ"ש זמירות הי' לי חוקיך כו' אבל למעלה מזה הוא בחי' ארחין כו' שע"ז אמ' אביטה אורחותיך שהוא עונג הנעלם ממש כמשי"ת)