פ, ד

הנ"ל דהמעשה גדול למעלה והתלמוד גדול למטה דפי' למעלה היינו כמו שהמצות למעלה בגלגלתא ולמטה כמו שהמצות למטה בבחי' זו"נ דאבי"ע כו' ושניהם אמת כנ"ל) אך הנה עדיין יש להבין מהו ענין שנמנו וגמרו דתלמוד גדול כו' דזהו ענין הכרעה בין שני הדיעות הללו ולכאורה א"צ להכרעה ביניהן ולא שייך כלל ענין הכרעה דודאי שניהם אמת דלמעלה המעשה גדול ולמטה התלמוד גדול והכרעה זו דתלמוד גדול מה היא אם הכרעה זו למעלה ודאי למעלה המעשה גדול כנ"ל ואם למטה א"צ להכרעה ולהיות נמנין בזה דודאי התלמוד גדול למטה מטעם דתורה אור למצות בפ"מ למטה כנ"ל אלא צריך לומר דהכרעה זו שנמנו וגמרו דתלמוד גדול היינו בין למעלה בשרש בין למטה בהתגלות דבכל מקום התלמוד גדול מטעם שמביא לידי מעשה ואין זה מובן למה ועוד דזיל בתר טעמא ואם הטעם מפני שמביא למעשה מזה עצמו מוכח דמעשה גדול כו' אך הענין הוא דבא לומר בהכרעה זו דגם מצד השרש של המות כמו שהן למעלה בבחי' ארחין כו' התלמוד מביא זה וע"י התלמוד בא גלוי אור זה במצות למעלה כמו שע"י התלמוד מביא אור למצות למטה ונמצא התלמוד גדול בכל הענינים בין בשרש בין בהתגלות והיינו שא' שמביא לידי מעשה סתם ואין הכונה על המעשה בפו"מ לבד במה שממשיך אור וחיו' למצות המלך כאור וחיו' שבאברים כנ"ל אלא כונתו גם על שרש המעשה כמו שהוא למעלה בבחי' רצון העליון הפשוט כנ"ל שהתלמוד גם שם מביא וממשיך שרש התהוו' המעשה למעלה דהיינו שמביא וממשיך להיות גלוי עצמו' אא"ס ברצון העליון הפשוט שבכל מצו' כמו שהיא למעל' כו' שהרי ידוע דעצמו' אא"ס למעה מבחי' רצון גם מבחי' רצון פשוט וכמא' יהי רצון כו' ונק' בעל הרצון (כלומר בעל הרצון הפשוט ומה שנק' רעווא דכ"ר כלומר מקור כל רצונו' פשוטי' שנק' יעוין מלאין גם זה ע"י צמצום העצמו' הוא בא וכמ"ש במ"א בענין וה' על מצחו תמיד לרצון שזהו צמצום המשכת רעוא דכ"ר מהעצמו' כו') אך לכאורה זהו פלא גדול איך יש ביכולת התורה להביא ולהמשיך גלוי עצמו' אא"ס ברצון הפשוט כו' מאחר שכל עיקר שרש התורה אינו רק מבחי' ח"ס דא"א לבד כנ"ל וח"ס דא"א למטה מבחי' גלגלתא שהוא עצם הרצון הפשוט כנ"ל ואיך ימשיך מבעל הרצון עצמו כו' אמנם הנה יש להבין ביאור הפסוק במ"ש דוד בפקודך אשיחה ואביטה אורחותיך דודאי אשיחה הוא לימוד הלכו' התור' שמדבר באופני מעשה המצות והן הנק' הלכו' כמו הלכות אתרוג וה' סוכה וה' שבת וכה"ג ואיך יאמר שעי"ז אביטה אורחותיך שהן בחי' אחרין דגלגלתא שלמעלה מח"ס שרש התורה וגם ע"ז הפ' יקשה קושיא הנ"ל אלא צריך לומר דדוד א' למעלת אור התורה שע"י אור דתורה שמדבר בדברי תורה בהלכו' סוכה ואתרוג עי"ז דוקא יביט אורחו' ה' שבעצמו' אור הכתר הנק' גלגלתא דא"א כו' ולהבין זה יש להקדי' תחלה ענין א' והוא שיש מעלה יתירה בחכמ' מברצון אע"פ שהרצון למעלה מן החכמ' שאין טעם לרצון כלל כנ"ל אבל מצד אחר יש יתרון מעלה בחכמ' להיותה נק' כח מ"ה בחי' אין בחי' בטול היש שאינו במציאו' כלל ולכך נק' כח מ"ה כח של מה בלי מהות כלל ולזאת בחכמ' דוקא יכול להיו' כל גלוי העצמו' דאא"ס כמו שהוא במרחב והתפשטו' לאין שיעור למעה ולמטה כו' וכמ"ש ה' בחכמ' דכמו שבחכמ' שלמטה באבי"ע שורה כל עצמו' המאציל כך למעלה בחכמ' שבעצמותו שורה בה כל העצמו' וכל שעשועי' העצמיי' אינו אלא בחכמתו העצמי' שהיא התורה כמ"ש בה ואהי' אצלו כו'