פא, א

שעשועי' יום יום עד שנק' על שמה כמו נפש האדם שנק' נפש השכלי' נפש המשכלת אע"פ שהשכל חלק קטן מן הנפש יותר מן הרצון אבל כל עצמו' הנפש שורה בה מטעם שכח השכל הוא בחי' אין ומ"ה והראי' מכח המוליד בדומה לעצמות ממש אינו אלא בנפש המשכלת שנק' אדם הוא שיוליד בצלמו כדמותו ולא מן הרצון אע"פ שהוא גבוה ממנו כי כל הנפש נק' ע"ש השכך שהוא עיקר בחי' אדם וז"ש נעשה אדם בצלמנו אדם דוקא ולמעלה יובן מזה שכל עצמות אא"ס הפשוט בתכלית התלבשותו דוקא בכח מ"ה שבנפשו כמו נשבע ה' בנפשו ונפש זאת כלולה מע"ס שהוא מל' דא"ס שכלולה מע"ס ודוקא בחכמה שבה שורה עיקר העצמו' יותר גם מברצון הפשוט הנק' רעוא דכ"ר ואין זה פלא כלל לפי שעצמות אא"ס הוא בחי' אין האמיתי ואינו שורה רק בבחי' אין שהוא החכמה שמאין תמצא והגם שמאין דכתר תמצא שהוא כמו מזל ונוצר וק"ו הוא כו' הנה בבחי' אין יותר גדול מעלת החכמה מן הרצון אותיות צינור שהוא מזל ונוצר דצינור הוא מצומצם ודק ביותר וזה מורה על היות המשכה זו בהעלם ודקות לבד וכך המשכה זו להתהוות החכמה מאין באה בהעלם ודקות גדול אבל לענין בחי' הבטול והאין בעצם ודאי החכמ' למעלה יותר בב' דברים הא' שהיא בחי' כלי בית קיבול לקבל אא"ס בתכלי' ההרחב' וההתפשטות משא"כ בצינור דרצון הגם שהוא עליון יותר אבל הוא מצומצ' ביותר וידוע דנפסק עצמו' האור כשמאיר דרך צינור כדמיון השערה או דרך מסך כו' אבל באור החכמה יכול לבא בחי' גלוי כל אור העצמות במרחב והתפשטות כמו שהוא ממש כו' והב' מה שכח מ"ה דחכמ' נק' אין והיא בדומה להעצמות שנק' אין האמיתי (דלכך כח המוליד בדומה לו בצלם אדם דוקא כנ"ל) וכפי' אדם אדמה לעליון כו' והא בהא תליא דמפני שהחכמה כח מה ואין שלזה ישכון בה כל העצמות ע"כ ממילא מאיר בה בהתפשטו' ומרחב כל עצמותו כמו שהוא בלי צמצו' והעלם בדקות כצינור כו' ובזאת יתרון מעלות אור תורה על אור הרצון שבמצות שנק' ארחין שהארחין הללו הן בגלגלתא בבחי' צמום ומיצר והוא גלוי הרצון העליון שאין העצמו' שורה בו במרחב משא"כ באור תורה דאורייתא מח"ע נפקת נק' הליכות אלי הליכות עולם שהולך בה כל עצמותו עד"מ אדם שהולך מעיר לעיר וכמו ורוח להולכים בה שאדם הולך בכ"מ משא"כ האורח ושביל שאין לאדם הילוך רק לפרקים להיותו שביל קצר מאד שאין התפשטו' שם כלל וד"ל ובהקדמה זו יובן מה שנמנו וגמרו דתלמוד גדול גם בשרש המצות שנק' ארחין דהיינו שמביא וממשיך גלוי עצמות אא"ס ברצון העליון למעלה מפני שהתלמוד שבחכמה הוא בחי' כלי לעצמות ממש להיותו כח מה ואין כנ"ל אע"פ שלמטה אינו אלא בבחי' ח"ס דא"א שהוא הטעם לרצון כו' אבל כשלומד הל' סוכה ואתרוג מביא וממשיך עצמות אא"ס ברצון העליון הפשוט שבמצות סוכ' כו' מטעם דחכמה כח מ"ה שכל העצמו' מאיר שם בהתפשטות וכענין שכינה מדברת כו' בבחי' בטול וראי' לזה ממ"ש דד"א של הלכה במקו' היכל ק"ק שכולו שם ולא רצונו לבד כו' וד"ל וזהו מ"ש בפקודיך אשיחה בהל' סוכה ואתרוג וכה"ג אז ממילא ואביטה אורחותיך פי' אביטה לגלוי אא"ס שמתצמצם בצמצום ארחין דגלגלתא כו' משום דודאי יש בכלל מאתים מנה מטעם