פא, ד

(והוא שק של עור שאין האור נראה בו כלל) וזהו תכלית הסתר אלקו' בע' שרים דנוגה דעשי' וגם זה בא במדה ושיעור עפ"י מאמר קו המדה הראשון דכמו שמודד או"כ דאבי"ע בקדושה בבחי' הפנימי' כך ממש קץ שם לחושך דק"נ שבכל עולם דאבי"ע בפרט הכל במדה לא יוסיפו לקבל יתר מכפי המדה וכידוע בזוהר דאם היו החיצונים מקבלים ביותר מכפי מאמר קו המדה הוו מחרבי עלמא כו' (וכמו בלעם דחזא נבואתו מבתר כותלא וכמו שמעתי מאחורי הפרגוד ומ"ש ויאמ' אלקים אל בלעם ויאמ' ה' אלקים אל הנחש היינו משום דקמי' כחשיכא כאורה כמשי"ת) אמנם הנה מובן דלפני הצמצום אין הפרש כלל בין אור לחושך בין פנימי' וחיצוניו' דהבדלה זו במאמר קו המדה אחר הצמצום דוקא נעשה והיינו מ"ש קמי' כחשיכה כו' קמי' ממש כחשיכה כאורה שניהן שוין ממש עד דאצי' ועשי' שוין בסט' דקדושה וממילא מובן שפנימי וחיצוניו' שבכל עולם הכל שוה וזהו מאריך אף לרשעים כמו לצדיקים בשוה עד שביקש משה שלא תשרה שכינה בעכו"ם משום דקמי' ממש הכל אינו תופס מקום וכלא ממש חשיבי עד שקטן וגדול שם הוא וכמשל השממית שבהיכל מלך שאינו תופס מקום כו' ודוגמא לדבר ידוע מאשר גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק הרי הן הן גבורותיו פי' שמצד רוממות העצמות דאא"ס קודם הצמצום שהוא ושמו בלבד כידוע אין שם חילוק מדרגות מעלה ומטה רוחניות וגשמיות וחושך ואור שוין כו' ומאיר לכל בשוה מאחר שהוא נבדל ומרומם בערך לגמרי וממילא אין חילוק בין גלוי אלקו' בהיכל ק"ק ובין גוים מרקדין בהיכלו כו' והיינו דהן הן גבורותיו בחי' הסתלקות כמו שהוא בעלוי עצמותו וידוע דמשום זה הטעם הוצרך להיות צמצום ומק"פ כו' שיהי' נמשך האור בקו המדה להגביל האור דא"ס להיות מקור לרצון וחכמה כו' באו"כ שזהו כאומ' עד פה תבא ולא יותר כחותם המגביל וכידוע דשרש קו המדה הוא בחי' ה"ג דבצ"ק כו' ומזה בא ג"כ ההבדל' במד' להבדיל בין הקדש כו' שאין הפנימי' הולך רק לסט' דקדושה לבד ואין לחיצונים יניקה רק מחיצוניות דחיצוניות ואחוריי' דכלי' דקדושה שנופל בבחי' מותרות וגם זה במדה מן הפנימית איל להם יניקה כלל כנ"ל וז"ש יאר ה' פניו אליך דוקא ולא בעכו"ם כו' וכה"ג וד"ל אך ע"י פגם העונות כמו ונוקב שם הוי' כנ"ל אז נמשך גם מן הפנימית לחיצונית מפני שאין הכלי שלם להגביל האור בסט' דקדושה לבד כו' ולא שנמשך להם ע"י קו המדה שבודאי קץ שם לחושך לא יוסיף כו' רק מצד הסתלקות האור לגבי העצמות דשם הכל יכולים לקבל מצד העדר תפיסת מקום והיינו שממילא לא נמשך במדה ע"פ קו המדה אלא להכל בשוה משום דקמי' כחשיכא כו' וכדורו של אנוש כו' וכה"ג וכנ"ל ובכ"ז מובן דשניהם אמת דע"פ קו המדה אין לחיצוניו' רק מאחוריי' בצמצום ובפגם הכלי' מקבלים גם מהפנימי' שלא ע"י קו המדה מטעם הנ"ל ומזה סיבת אריכת הגלות כו' וד"ל:

(קב) ומעתה יובן ההפרש בין חורבן בית ראשון לחורבן בית שני באמרם ז"ל דויתר על עון ע"ז כו' ולא ויתר על עון ביטול תורה כו' כנ"ל דהנה בדוגמא לכ"ז שמבואר למעלה בפגם העונות יובן ממש