פב, ב

עומדים כו') ועוד דע"י לומדי התורה הי' נמשך גלוי אור חדש מעצמו' המאציל לגמרי כי אור א"ס שורה בחכ' דוקא ועי"ז נמשך גם בשרש במצות למעלה אור חדש כנ"ל בפי' בפקודיך אשיחה ואביטה כו' דהתלמוד מביא לידי מעשה גם בשרש המעשה למעלה שנקרא כתר ומשם נמשך ברמ"ח אברים דמלכא למלאות כל חסרון ופגם שנחסר ע"י העונות אבל בבית שני שעזבו את התורה אבדה הארץ שאין תקוה ותיקון למלאו' החסרון בלא אור דתורה מטעם הנ"ל דהחכמ' כח מ"ה ואין כו' שהוא בית קיבול למרחב אור העצמו' ממש כו' וד"ל וזהו שאמרז"ל דויתר על כו' הגם שאין טעם להתלמוד גדול רק מפני שמביא למעשה וכאן חסרה המעשה אבל הרי יש בכח התלמוד להביא אור חדש גם בשרש המעשה למעלה כנ"ל למלאו' כל חסרון הקדום משא"כ בעון בטול בטות תורה שלא יש דבר שיתקן החסרון וממילא אבדה הארץ שהוא בחי' המל' כמו השליך משמים ארץ כו' מצד ריבוי יניקו' החצוני' באין תקוה כו' אך הנה כ"ז עכשיו דוקא שעדיין לא נבררו כל הברורי' דרפ"ח כו' ולכך נמנו וגמרו' דתלמוד גדול (אפי' למעלה כנ"ל) מפני שהתלמוד דוקא לידי מעשה (למעלה ולמטה) אבל לע"ל יהי' המעשה גדול כמ"ש בים ההוא כו' חצים אל הים הקדמוני שהוא התור' כנ"ל ולהבין ביאור זה יש להקדים תחלה בענין הברורים דרפ"ח כו' כידוע דשרש התהו למעלה מהתיקון וכמ"ש ואלה המלכי' כו' לפני מלך מלך לבנ"י כו' (והוא בחי' נקודו' בחי' הכתרים ע"כ הן זת"ז וכמו וימלוך תחתיו כו' והן אורו' תקיפין להיותן בחי' נקוד' עצמיו' דכל ספי' כו') וכמבואר במ"א בראיות הרבה וא' מהן מה שאנו רואים שע"י המאכל יחיה האדם וכמו שאמ' ר"נ עד דלא אכילנא בשרא כו' ואיך הצומח וחי יחיו לאדם בחי' מדבר (ומוצא פי ה' שבמאכל ג"כ נמוך ממוצא פי ה' שבאדם שהוא מאמר נעשה אדם כו' וכמ"ש במ"א באורך) והמאכל א"צ לאדם והאדם צריך למאכל ומוכרח מזה שיש שרש לצומח וחי למעלה משרש נפש אדם והיינו משום דשרש צומח וחי הוא מבחי' התהו שקדם לתקון כנ"ל והן בהמו' וחיות שנבראו קודם לאדם כידוע ע"פ אחור וקדם צרתני אחור למע"ב וקדם כו' והן רפ"ח נצוצות דתהו שנפלו למטה בבחי' ב"ן כו' ונשתלשלו וירדו בסתר המדרגו' (בפרודי האותיו' כמ"ש במ"א בענין השביר') עד התהוו' צומח וחי כמו ממג' תבואת שמש כו' שהוא מקבל מחיצוניו' האופני' כו' מבחי' אחוריים דבחי' ב"ן שיורד ונמשך בבחי' נגה דעשי' כמ"ש בע"ח בסופו ושרש נפש האדם למעלה הוא מבחי' אדם דתקון דאדם גי' מ"ה וב"ן גי' בהמה כו' ומ"ה מברר לב"ן כך האדם האוכל המאכל או מקריב קרבן מן הבהמה (וכמו נה"ב בעבודה שבלב בתפלה) מעלה הוא לבחי' ב"ן שבנוג' כו' כידוע בענין אכילת אדם ואכילת מזבח אך אחר הבירור מעלה המאכל לאדם מצד שרש המאכל למעלה קודם שנפל בשביר' שהוא מבחי' התהו שקדם לאדם דתיקון וכמ"ש לפני מלך מלך כו' והוא בחי' ס"ג שלמעלה מבחי' מ"ה ועיקר השבירה הי' בבחי' ס"ג בז"ת דבינה כידוע בע"ח ע"כ לאחר הברור כשעולה בחי' ב"ן לשרשו בס"ג שלמעלה ממ"ה שהוא התהו שקודם לתיקון ממילא יש כח ועוז למאכל (אחר שנברר ע"י האדם בחי' מ"ה) לתקן ולהעלו' לנפש אדם וזהו הטעם שיש כח בצומח וחי להחיו' לנפש אדם כנ"ל וכמ"ש ביאור זה באריכו' בכמה דוכתי