י, ג

דחו"ב שנק' יה מטעם הנ"ל שבחי' אויר שקדם גם למקור האור כשתגלה יאיר בתוס' מרובה על עיקר האור וד"ל (וכן באור דתורה כשנק' מאור שלמעלה מאור דחכמ' שמאיר בגילוי יש ביכולתו לבער הרע לגמרי וזהו כשנתנה באש שחורה דוקא לבער ולברר עה"ד טו"ר שלאחר הברור דעה"ד עולה לשרשו שקודם לאור וזהו כי נר מצוה ששרשה למעלה מתורה אור ונק' משל הקדמוני שהוא בחי' אויר קדמון שלמעלה גם ממקור אור דחכמ' כנ"ל וד"ל) ובכל זה יובן בתוס' ביאור ענין ההפרש שבין התכלת והלבן שיש יתרון מעלה לתכלת ואכיל ושצי שנק' אשא אוכמא דאכיל ושצי על הלבן במה שגם החושך עצמו יאיר והוא ענין התשובה שמן החושך החומרי יאיר ויעלה למעלה (וע"כ א' בבע"ת שגדולים מצ"ג וכר"ע שרא' לנתן דצוציתא כו') מפני שנק' נצוץ שנמשך בשלהבת יה ששרשו למעלה ממקור חוצב כל הנשמות דצדיקים שנמשכים רק מבחי' האור האלקי הזרוע לצדיק עליון שהוא רק בחי' יסוד אבא כידוע וד"ל ויובן כל זה עוד עפ"י משל ההפרש בין מי שלא ראה חושך מימיו כנ"ל למי שכל ימיו הי' בחושך ולא ראה אור כלל כשיראה אור יתפעל ביותר ויכיר יותר בהפלאת יתרון מעלת האור על החושך וגם יכיר ביותר שפלו' ערך החושך שהי' בו שלא הי' מכיר בתחלה כי כאשר לא ראה אור עדיין שם חושך לאור ולא ידע כי בחושך הוא אך לאחר שראה האור יכיר שפלות החושך וכן הניצול מן המות לחיים כמו חולה המסוכן או מוצל מלסטים ואש ונחש או מלחמ' יתפעל בנפשו הרב' יותר ממי שלא הי' עליו שום דבר רע ולא יוכל כל רע ומזיק לבא בגבולו עד שלא ראה מות ורע המזיק מעולם וכמ"ש ההפרש בין בע"ת שיוצא מן המות ורע לחיים וטוב שגדולים מצ"ג שלא ידעו מרע ומות וכך הוא ההפרש בכלל בין בחי' או"י שמצד תוקף גלוי האור כי טוב עד שלא ישלוט המות שם כלל וכמו לע"ל דכתיב בלע המות לנצח כו' וכאדה"ר קודם החטא בעה"ד שהי' חי לעולם כו' אבל אחר ברור העה"ד מכל רע הרי נהפך המות לחיים זהו יותר גדול שזהו ענין תחה"מ כנ"ל וה"ז כמי שהי' בחושך ויצא לאור גדול שהתפעלותו נפלאה מאד כניצול מן המות לחיים זהו מעלת יתרון האור מן החושך עצמו הנ"ל וד"ל:

(יז) וזהו וזכרתם את כל מצות ה' כו' ולא תתורו אחרי לבבכם כו' וקאי הכל על ראי' דתכלת כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם כו' דהנה מבואר למעלה שהתכלת הוא אשא תכלא כו' והוא בחי' המל' שע"ז אמר כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא כו' וכמ"ש כהמס דונג מפני אש כך ממש יאבדו כו' והוא ע"י קבלת מ"ש באימה ופחד כמו הרואה את המלך ברוממתו וגדלותו תיפול עליו אימתו לקבל עול מצותיו ושלא ימרוד בו לקבל עול אדון זולתו כך וראיתם אותו דתכלת שהוא בחי' הגבורות דמל' ממילא עי"ז יזכור על כל מצות ה' שהוא מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך צלך לעשותם והוא מצות הוי' להאיר את החשך שבנפשו משם הוי' שבכל מצוה יו"ד צמצום כו' וה"ז כמו מי שהי' בחשך כל ימיו וראה אור שיתפעל ביות' כנ"ל משא"כ אם לא יראה אור שם חשך לאור והולך בשרירות לבו ופורק עול לגמרי אבל בראותו את האור יכיר יותר הפלאות האור מן החשך ויכיר יותר פחיתת ערך החשך שהי' בו עד הנה וממילא יתפעל לסור מכל רע ולא ילך אחר ההבל בשרירות לבו והא בהא תליא מצד יתרון האור ועל החשך הרבה כמו היוצא מן המות לחיים ממש כנ"ל וזהו וראיתם אותו כו' כאשר יראה אור האלקי בנפשו בקבלת מ"ש שלימ' וזכרתם לשם הוי' שהוא האור וממילא ולא תתורו כו' כי אז יכיר וידע יותר איך שהיה בחשך גס וחומרי וימאס מאד בהבלי תענוגי עה"ז החומרי ולא יחפוץ לקבל שום תענוג זר בלתי לה' לבדו וזהו ולא תתורו ממילא לא תתורו אחרי לבבכם לא יתן אור לבו לתור ולימשך אחר ההבל לטמא נפשו להיות כזונה לקבל שפע מזרים