י, ד

שהן כתרין דמסאבותא וז"ש אשר אתם זונים אחריהם דהנה עד"מ הזונה שתזנה תחת בעלה ותלך אחר מנאפי' לקבל שפע תענוג מהם ולהתקשר עמהם באה"ר בתענוגים נק' בחי' מקבל שתקבל לה משפיעים אחרים זולת בעלה גם שלא תעזוב לבעלה זונה היא כו' וכך יובן בכנ"י שנק' כלה שהן בחי' מקבל לקבל אור האלקי בתוך תוכם במוח ולב כאשה שכורתת ברית לבעלה ואינה נזקקת אלא לבן זוגה כך כנ"י לב א' להם לאביהם שבשמים כמ"ש מי לי בשמים ועמך כו' בלתי לה' לבדו והיינו שלא יהיה לאדם רצון אחר זול הרצון והדביקות לה' לבדו ואם דבר זה אינו רק בעובדי ה' בתמידות כל היום בתורה ומצות ובאהבה ודביקות והתקשרות אמיתית בה' לבדו כצדיקים הגדולים כמו אמר דוד בכל לבי דרשתיך וכן נכספה וגם כלתה נפשי כו' צמאה לך נפשי כו' וכה"ג היה יותר באבות שהן המרכבה כמ"ש באברהם התהלך לפני וכה"ג אבל בסתם בנ"י שטרודים בעסקיהם ופרנסתם בכל כלי מוח' ולבבם ומחשבתם קשורה תמיד בהבלי עולם גם שהן בדברים מותרים כעסק פרנסה וכה"ג דכתיב ואספת דגנך ואמרו הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם ורוב ההמון תורתם עראי ומלאכתם קבע אך עכ"ז זה ביכולת כל אדם מישראל שלא יהיה להיפך עכ"פ דהיינו שלא יהיה כזונה שמורדת על בעלה והולכת אחרי מנאפים זרים כו' והוא שלא יהיה אדם סר לבו ודעתו וישכח על ה' לגמרי כמ"ש השמרו פן יפתה לבבכם וסרתם כו' ואם אינו עובד ע"ז בפו"מ אבל הרי אמרו ישראל שבח"ל עובדי ע"ז בטהרה הן לפי שכל לבבם מקושר ופונה רק אל ההבל ולא יבטח בה' שהוא המשפיע לו כל חיות פרנסתו וממנו מקבל כל שפעו ברוחניות וגשמיות ולא יאמר שמקבל שפעו עפ"י הטבע מן המזלות אשר חלק ה' אותם לכל העמים וע"ז א' אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארו' שברים שאין מזל לישראל כי חלק ה' עמו כו' וכן בהתקש' אד' לילך לקבל בנפשו תענוגי' זרי' מהקליפו' שנק' כתרין דמסאבות' וידוע שהן כחות הטומא' שמשפיעי' כל מיני טומאה במ"ז וכל הבלי רצונות תענוגים זרים שלא לה' המה וכו' וכמו שאמרז"ל המביא עצמו לידי הרהור זנות במזיד אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה כו' לפי שבהתקשרות נפשו במזיד בהרהור זנות הזה מביא וממשיך ע"ע כח הטומאה דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח בסט' דקליפה כמו בסט' דקדושה דאת זלע"ז עשה האלקי' ונמשך עליו משפיע זר' מסט"א לטמא ולשחת נפשו בכל טומאה והוא שמביא לידי קרי בליל' כמ"ש בזהר והו' מה שהזהיר ולא תתורו אחרי לבבכם (כמ"ש בר"ח באורך) שלא יכין לבבו להיות כמו זונה לילך לקבל רצונות זרים ממשפיעים זרים מסט"א לומר בשרירות לבי אלך כו' והיינו שלא יתור אחר לבבו ואחרי עינו כו' להיות בחי' נוק' לקבל מהם רצונות ותענוגי' זרים שישפיעו לו בהכרח גם אם לא יחפוץ מפני שכבר העלה והכין לתור אחר לבבו ולהיות זונה אחריה' וכמ"ש אשר אתם זונים אחריהם כמו הזונה ממש שתכין עצמה לילך ולתור אחרי מנאפים כו' ואם שלא עזבה את בעלה אבל עשתה העיקר טפל כו' וכך נאמ' כי קצר המצע מהשתרע מהשתרר עליו ב' רעים כא' וזה יראה כל אדם בנפשו אם לא ירצה להטעו' א"ע שלבבו חלק מיעוטו להש בפיו ושפתיו יכבד מן השפה ולחוץ בתפלה ותור' ואם אפס קצה הלב מתפעל אבל הוא כטפל לגבי עיקר בהטותו נקודת לבבו רק לרע כל היום לכל אשר טמא טמא יקרא אליו נושא את נפשו וכל לבבו לטמאות נפשו בכל מיני רע שמשפיעים לו כתרין דמסאבותא שנק' שערי טומאה מצד שהוא כלי ראוי לזה מאשר כבר הכין לבבו לדרוש ולקבל כל תועבה אשר תאב ושנאוי בעיני ה' שע"ז הזהיר לא יהי' לך אלקי' אחרי' כו' וכמאמר הבא לטמא פותחין לו שע"ט הבא לטמא הוא ממש אשר אתם זונים אחריהם כזונה שמוכנת ליזקק לזר זולת בעלה כו' וזהו שהוכיח אליהו לעובדי הבעל עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל כו' דודאי היו עובדי' את ה'