יב, א

שנק' שמך ממש אזל אין זה רק אפס קצה ההארה מקדושת העצמו' ממש שנמשך ומתלבש בקדושץ המצות (וכנ"ל בפי' חוטי לבן במ"ש לבושי' כתלג כו') ולכך א' קדושתי למעלה מקדושתכם כו' ואמנם מפני שישראל ממשיכין לקדושת עצמותו לבא בהלבשה במצות נק' גם הם קדושים לאלקיכם להתייחס בערך קדושת עצמותו ומ"מ נבדל קדושתו מקדושתכם וכמ"ש בזהר ע"פ אין קדוש כה' כמה קדושאן אית לעילא אוריי' קדישא וישראל קדישי אך אין קדוש כה' כו' הרי גם שרש קדושת התו"מ לא יגיע לקדוש' עצמותו ממש רק לעוה"ב שיתגלה קדושת עצמותו ממש ואז יגיעו לקדושת העצמות ממש ע"ד שאמרו עתידים צדיקים שיאמרו לפניה' קדוש כו' לפי שאדם אדמ' לעליון ממש יהי' בעוה"ב דוק' וד"ל וזהו שאנו או' נקדישך שאנחנו ממשיכים אותו להיות בבחי' קדוש וזה פלא איך נש"י שבגופים ימשיכו לקדושת העצמו' שנבדל בערך לגמרי מקדושה זו שנק' קדוש לגבי העולמות כנ"ל ועוד שאין מלאכים או' קדוש עד שישראל או' כו' הענין הוא מטעם דנעוץ תחלתן בסופן דוקא דהנה ידוע שיש במצות ב' מדרגות א' כמו שהמצות הן למעלה מעלה בעצמו' פנימי' רצונו הפשוט שמגיעי' בקדושת העצמו' ממש שאין לו שעור למעלה כנ"ל והן הנק' מצותי ממש כמו הקדב"ה מניח תפילין ומתעטף בציצית ועוסק בתו' ועושה צדקה וחסד כו' שזהו הבא בגלוי לעוה"ב דוקא כנ"ל דקדושת העצמו' ממש לא יתגלה רק בעוה"ב מטעם שאז יתגלה כל עצמות קדושתו שבמצותיו ממש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש יש האמיתי כו' והוא בא מן מעשה המצוה בפו"מ שבעוה"זדוקא וע"כ כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ואפילו פ"י כו' והוא מדרגה הב' שבמצות כמו שהן נעשים למטה בפ"מ ועושין בהם יחודי' עליונים למעלה בע"ס או"כ כמו במצות ת"ת בפ"מ נעשה היחוד בגלוי תוס' אא"ס באור אבא וכן במצות שמירת שבת דהיינו יוד דשם הויה בתפילין בה"א וכו' וכה"ג הכל נק' מצות הויה בכלל ובפרט בכל מצוה ומצוה רק למטה בא האור בהתלבשות בגשמיות המעשה והוא אותיות מ"ץ דמצוה שהוא בחלוף א"ת ב"ש די"ה כו' ונק' קדושה זו שבמצות הויה באצי' עד התלבשותו בגשמיות קדושת שם הויה כמו ענין מקדשי שמך וכן פי' נקדישך שמאנחנו עושין קדושה זו ואמנם שרשה היא למעלה מעלה הרבה מכל קדושאן דלעילא באבי"ע ע"כ א' גם דאורייתא וישראל קדישין באמצעות קדושת המצוה אך מצד שרשה בקדושת העצמות ממש א' קדושתי למעלה מקדושתכם שע"י המצות ומ"מ הא בהא תליא שמחמת בחי' קדושה זו שע"י המצות עכשיו דוקא יתגלה בחי' קדושת העצמות שבמצותיו ממש בעוה"ב וזהו שכ"י כו' כנ"ל והיינו משום דנעוץ תחלתן בסופן דוקא וד"ל ובכ"ז יובן ענין ההפרש בין זכיר' ראשונה שא' וזכרתם למצות הוי' לזכירה שניה שא' למען תזכרו את כל מצותי ולא הזכיר מצות הויה כנ"ל דמצות הויה הוא בחי' קדושה שני' הנ"ל שנמשך אפס קצה ההארה מקדוש' העצמות ממש בקיום התו"מ בפו"מ שנק' מצות הויה דוקא להיותו שרש כל היח"ע בתוס' אור א"ס בע"ס או"כ שהן בכלל ד' אותיות דשם הויה יו"ד ע"י מצות ת"ת ושבת וכה"ג וה"א ע"י ק"ש ותפילין וכנ"ל וזה קודם להיות ממצות שלנו בחי' הכנה רבה להיות בחי' גלוי קדושת העצמו' שבמצותיו ממש בעוה"ב כנ"ל שהוא קדוש' העצמו' שאין לו שיעור למעלה והוא שא' בזכירה שני' והייתם קדושים לאלקיכם בבחי' קדושת עצמותו ממש וכמו אשר קדשנו במצותיו וזהו שלא הזכיר בלשון מצות הוי' אלא מצותי ממש וכידוע בפי' מצוה לשון צוותא והתחברות ומצותי היינו ענין התחברות אור עצמותו ממש שבמצותיו שהוא מתייחד ומתחבר בהן כמו שהן בעצמותו ממש כנ"ל וד"ל וזהו ג"כ הטעם שבזכירה ראשונה לא הזכיר לשון קדוש' כי עיקר קדושה העצמי' הוא לע"ל וזהו פי' והייתם קדושים להבא משמע שהוא בעוה"ב בשכר מצוה והיום לעשותם ולמחר כו' וגם קדושת שם