יב, ב

הוי' שבכל מצוה היא בהעלם רק להוסיף אור באצי' בלבד וכ"ש קדושת העצמו' לע"ל שנא' בזה עין לא ראתה כו' רק יעשה למחכה לו בעוה"ב וכמ"ש באורך נראה אור בעוה"ב דנראה לשון להבא דוקא ופי' נראה אור אור העצמו' ממש אבל באורך דוקא נראה אור הגדול והקדוש שבקדוש' עצמותו ממש שהוא אורך העצמי הגנוז ומלובש בסו' מעש' במצו' דעכשיו דוקא משו' דנעוץ תחלה כל התחלות שבעצמות ממש בסוף הכל דוקא וכמ"ש סוף דבר כו' ואת מצותיו שמור בפ"מ דוקא כי זה כל האדם כו' כל האדם דאדם אדמה לעליון ממש שיהי' בעו"הב דוק' וד"ל:

(כ) וזהו למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו' פי למען תזכרו קאי אדסמיך ליה ולא תתורו כו' שהוא הטהרה שמביאה לידי קדושה הנ"ל וזהו למען תזכרו שזכיר' שניה זו ההיא לעשות מצותי שבה קדושת העצמות שלמעלה הרבה ממצות הויה שבזכירה הראשונ' שע"י ראיה על התכלת כנ"ל וזה פלא גדול לכאורה איך ע"י טהרה מן הרע דלא תתורו אחרי לבבכם כו' יעלה ויבא למדרגת קדושה גדולה כזו שבמצותי ממש להיות קדושים בקדושתו ממש ולמה בזכירה ראשונה במצות הויה לא הזכיר תחלה הטהרה רק וראיתם אותו שהוא התכלת בקבלת עמ"ש לבד בבחי' מצות המלך שהיא מצות הויה כנ"ל והנה יש להקדים תחלה בטעם סדר הדברים הללו בפ' זאת עד למען תזכרו כו' דמשמעו שכאשר תעשה כסדר הזה דוקא אז תוכל לבא למדרגה דמצותי כו' והיינו כאשר יעשו ציצית על כנפי בגדיהם תחלה ואח"כ ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו בקבלת מ"ש כו' וכל זה למען תזכרו כו' דהנה מבואר למעלה באריכות בענין ההפרש בין חוטי לבן לחוטי תכלת שהלבן מבחי' מקיף דאו"י כמ"ש עוטה אור כו' והתכלת מבחי' או"ח כו' ותחלה אמר ועשו להם ציצית על כנפי כו' שזהו חוטי לבן דוקא (כמ"ש ברמב"ם דלעיל שהוא ענף היוצא מן הבגד והוא הכנף מן כנף לפי שהטלית עצמו מצמר לבן כמ"ש לבושי' כתלג כו') וזהו מצוה א' ואח"כ א' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שהוא חוטי תכלת מצוה ב' ואח"כ א' והיו לכם לציצית (שמצוה א' הן כמ"ש בספרי וכמ"ש ברמב"ם) ומ"ש וראיתם אותו הוא התכלת שמזה דוקא וזכרת' מצות הויה ורמ"ח מ"ע שרשם מבחי' ה"ח דאו"י הרי הקדים תכלת שבבחי' או"ח ללבן כו' ואח"כ ולא תתורו כו' שזה ע"י התכלת דאכיל ושצי לבער הרע עצמו לטוב כנ"ל ואח"כ למען תזכרו ועשיתם כו' מצותי ממש כו' דטהרה זו מביא' לידי קדושת העצמות שבמצותי דוקא כנ"ל והענין כידוע שיש ע"ס באו"י וע"ס באו"ח ובע"ס דאו"י הכתר קודם והמל' אחרון ובע"ס דאו"ח נהפוך הוא שהמל' קודם והכתר לבסוף כו' וזהו ג"כ ענין הפלוגתא דח"א שמים קדמו לארץ כמו בבחי' ע"ס דאו"י שכו"ח ומדות נק' משפיעים וארץ בחי' מל' היא המקבל וח"א ארץ קדמה לשמים כמו בבחי' ע"ס דאו"ח דמל' קודם ונק' המל' כתר וכתר נק' מל' וזהו שארץ קדמה כו' וכמ"ש ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו' ומ"ד ארץ ושמים כא' נבראו הוא למעלה מע"ס דאו"י ואו"ח ששם אין בחי' מעלה ומטה כלל ולא בחי' משפיע ומקבל כלל כו' ע"כ שמים וארץ כא' נבראו משם וכמ"ש קורא אני עליהם יעמדו יחדיו והוא מ"ת רבב"ח לדידי חזי לי היכא דנשקי כיפא דארעא ורקיע אהדדי' (וכך הוא גם למטה בבחי' יסוד שמחבר ומקשר השפע למקבל דהיינו מ"ש כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמי' וארע' וזהו ר"ת אהו"ה את השמי' ואת הארץ גי' טוב וזהו שאמר שראה היכא דנשקי כו' וד"ל) ועפי"ז יובן גם כאן בפ' ציצית סדר הדברים בתחלה א' ועשו להם ציצית מחוטי לבן דוקא על כנפי הטלית שהוא ממקיף דאו"י שמקיף לאבי"ע שמאיר שם מאור העצמות ממש כנ"ל בפי' עוטה אור כשלמה והולך ונתצמצם בחטי לבן אלה עד להאיר את החשך גם למטה מטה בהיכלות דנ"ק כנ"ל בענין ודוגמא דמיתוק המים בעה"ח כו' בימין מקרבת דימינו