יג, א

הי' על זקן אהרן כנ"ל וכמ"ש בזהר) שהביא קרח לעדתו בטליתי' שכולה תכלת ושאלו ממשה טלית שכולה תכלת חייבת בציצית א"ל חייבת ושחקו אמרו אפשר טלית של מין אחר חוט א' של תכלת פוטרה זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע ע"כ והנה באמת זה פלאי מה ענין טלית שכולה תכלת לענין עיקר המחלוקת שהוא הקנאה על זקן אהרן כנ"ל והנה יש להקדים להבין תחלה בתוס' ביאור ענין הנ"ל בב' מקיפים דחי' יחידה שלמעלה מהגבל' או"כ כנ"ל דהנה כתיב השמים ושה"ש לא יכלכלוך שהן ב' מקיפים הללו ויש להקדים ביאור שני כתובים דקדוש הויה צבאו' מלא כה"כ שזהו סובב וממל' וכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא שזהו מורה בבחי' סובב לפי ששוה ומשוה שמים וארץ כא' ולשון מלא כמו בחי' ממלא כ"ע אך הנה יובן עד"מ מבשרי אחזה היות שאנו רואים במהו' הרצון והמח' שבאדם שהיא בשני פנים א' בבחי' או"כ צורה וחומר כמו מחשב' שבמוח שעיקר משכנ' בכלי גידי המוח ולא בשאר האברים כצורה וחומר שהרי בלבול המחשבה יקרה בקלקול כלי המוח בהכא' וחולי וכה"ג ולא תתבלבל המחשבה מקלקול והכא' אבר היד והרגל וגם לא מאברי' פנימים רק באותן שתלוין בגידי המוח כי אין הכנת חומר וכלי למחשב' רק המוח שהוא מזג תרכבתו ולא אבר זולתו וכל כלי מעין ודוגמ' האו' כידוע שהכלי מהתעבו' האו' וככלי העין לאור הראי' וכה"ג בכל האברי' במזג טבעי חומר אברי' חיצוני' ופנימי' ע"כ מזג הרכב' הרגל והיד לא תקבל אור המחשבה להתיישב שם רק כלי המוח ולכך אם יכוהו ברגל וביד לא תתקלקל המחשבה כי אין לה שייכות כלל עם הרגל והיד ולא עם שאר אברים פנימית וחיצונים ואמנם הנה אנו רואים להיפך מזה ממש שמהות המח' הרוחניות ממש כמו שהיא מלובשת ונתפסת ביד ורגל ובכל אברים פנימית כמו הכרס ואצטומכא וכה"ג שהרי מיד שיעלה במחשבתו ורצונו שבמוח להניע תנועה ביד ורגל תפעול היד והרגל מיד התנועה ופעולה בלי איחור ועיכוב כלל וכלל וכן כח ההרגשה בכאב שבהם שבאה ג"כ מהתפשטות גידי המוח (שנק' נערוין כידוע בספרי הרפואה) ואם נא' שאין זה התלבשות מהות המחשבה ברגל בתנועתו רק כח הארתה והתפשטותה לבד הי' צריך שיהי' שהות ועיכוב זמן מה עד שיתפשט הארתה וכחה ביד ורגל ואנו רואים שתיכף ומיד במעט רגע בלי שיהוי כלל וכלל מעצמו וממיל' ימיע היד והרגל מיד שעולה ברצון ומחשבה שבמוח פושט ידו ורגלו או כופפם כאילו מהות המחשבה ורצון זה מותפס ושוכן בכלי היד ורגל כצורה בחומר נראי' בעין וכמחשבה שבמוח עצמו וכן באברים פנימים כמו בכלי האצטומכא שהמחשב' שבמוח עוצר הכח הדוחה שבה וכה"ג יש בכח המחשב' לעשות התפשטות או כיווץ בריאה ולב כמו ביד ורגל כידוע (רק ההרגשה בריאה אין שם מגידי המוח כידוע בס' הרפואה) וכן גידי ההרגשה שאם יארע קלקול בגידי המוח יחסר כח ההרגשה בכאב בכל האברים כידוע בנסיון כו' אך צריך לומר שיש ב' אופנים בזה א' בבחי' גלוי והב' בבחי' ההעלם דהיינו שבגלוי באו"כ חומר וצורה אין מהמח' ביד ורגל כלל שהרי לא תתבלבל מקלקול היד ורגל כנ"ל אך בבחי' ההעלם הוא שיש למהות ומציאת כח המחשבה בתנועת הרגל והיד לפושטם או לכופפם כרצונו בלי שיהוי כלל ולא שצריכה להתמשך ממוח אל הרגל והיד אלא ישנה שם במציאותו ומהות' ממש ע"כ א"צ עיכוב כלל וכלל רק שאינה שם בבחי' אור וחיות בהרכבה צורה בחומר אלא רק בהעלם (בנערוי"ן הדקין ביותר שהן בלתי מתייחסין לדם הוא הנפש כלל רק רוחניים ודקים מאד כמ"ש בס' הרפוא' והן המסתעפים מנערוי"ן שבמוח לאלפים ורבבות כו' ובלעדם יחסר התנועה וההרגש לגמרי שהוא חולי מאניי"ע כו') אבל יש מהות הרצון והמחשבה גם ברגל כמו במוח ממש בשוה רק שבמוח יש בהרכבה שבמוח לקבל אור המחשבה בגלוי אור וחיות וברגל הוא דוקא בהעלם גדול אבל מלובשת מהותה שם