יד, ד

בחי' סובב כ"ע גם חשך כו' וכמ"כ בבחי' ממל' כ"ע זלע"ז עש' האלקי' עכ"פ אבל העובר עבירה מצד עצם העבירה קשה הרב' מהשאול עצמו שיאכלנו ויאבדנו כו' כי העבירה הוא רע גמור ששנאוי ותעוב לגמרי ונפרד בעצם מכל וכל מיחודו ית' ואעפ"י שהשאול וגיהנם הוא לענוש על העביר' הרי עונש זה תיקונו ומאחר שהוא תיקונו ודאי שגופה של עבירה הרבה קשה ממנו (וראיה לזה ממ"ש גיהנם כלה והן אינן כלין כו' וכה"ג והן הרשעים שאין להם תקון גם בשאול וגיהנם כי הגיהנם כלה מצד שרשו בקו המד' שקץ שם לחשך בשרשו למעלה כו') ובזה נוכל להבין ענין יראת עונש שמשפילים מדרגתם בס' היראה ובאמת מדרגה גדולה היא כיראת הרוממות ממש מפני שאין הכונה ביראת עונש ע"ד הפשוט שיראים מן העונש הגשמי שבשאול וגיהנם מצד עצמם אלא הכונה הוא שהאלקים הוא ירא ולא את העונש משום דעיקר הירא' בזה באה מצד האלקי' דוקא איך שהוא נורא מאד וכמו והאלקי' עשה שייראו מלפניו מעוצם גבורותיו ע"כ תפול פחדו ואימתו ביותר כו' והענין הוא כי בזה שאנו רואים שמשליכים ומפילין לנשמה שנק' נפש החוטאת בחטא ועון בפ"מ כ"כ למטה מטה עד עומק תה"ר כמ"ש מוריד שאול בירידה כ"כ לשאול תחתית כו' מזה אנו רואים גודל הפגם שעשה בעבירה זו ועוצם התעוב ושנאוי כ"כ ואיך שהוא כ"כ למנגד בתכלית לרצונו עד שיגדל כח הדין להשליכו למט' כ"כ וכל שהיריד' יותר לעומק שאול מסתמ' פגם בדבר גדול ויקר ביותר הרי מזה ניכר עוצם גבורותיו דוקא ועד"מ בן שעבר על רצון אביו באיזה דבר מה אם הדבר ההוא קטן בערך לא יכעוס האב כ"כ במה שעבר רצונו ולא יענישנו בהכאת שבט כ"א מעט אבל כשעשה הבן דבר שנגד רצון אביו בפנימיות נפשו כמו כאשר שבר אבן טוב או כלי יקר מאד מסגולת מלכים או טינפם ומיאסם וכה"ג שאז יגדל כעס האב ביותר ויעלה חרון אפו בעוצם כח הדין להכות לבן ולייסרו ביותר או שיצוה לעבדיו להשליך לבן בבור עמוק וחשוך ולייסרו שם ביותר וכה"ג וכל ערך הירידה וההכאה לפי ערך הפגם שעשה בפנימית נפש האב במה שהוא לו למנגד לרצונו ביותר כו' וד"ל וכך יובן בשרש העונש הגדול לעוברי רצונו י"ת בשס"ה ל"ת שכל שהפגם יותר בא כח הדין לענוש לנשמה להורידה בעומק שאול יותר שמסתמא פגם בדבר היקר ביותר כמו הפגם ביו"ד דשם הויה ע"י חילול שבת וע"י בטול ת"ת וכה"ג בג"ע וע"ז וש"ד יותר מתגבר כח הכעס להורידו בעומק תה"ר ושאול יותר מאשר פגם בה"א אחרונה במניעת צדקה שלא חמל על דל ואביון וכה"ג בשס"ה ל"ת פגם דאוכל חלב ודם קשה יותר מלבישת דשעטנז שזה באו"פ וזה באו"מ כו' ושניהם אינו ק' כ"כ כש"ד ממש וג"ע ממש וכמו ההפרש בין חייבי מיתות ב"ד לחייבי כריתות וחייבי לאוין שכל שהעונש קשה יותר מסתמ' פגם בדבר הגבוה ועליון ביותר כמשל הנ"ל וד"ל:

(כג) ויובן זה בתוס' ביאור עפ"י מ"ש במ"א ע"פ בארץ לא זרועה כו' ששרש הל"ת גבוהים ממ"ע מטעם הנ"ל והוא מארז"ל שמי עם י"ה שס"ה ל"ת וזכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע הרי שרש ל"ת בי"ה דשם הוי"ה והטעם הוא כי מזה שאנו רואים בשס"ה ל"ת שמאד שנאוי ותעוב בעיני ה' עד שמענישין עליהן ביותר מזה הוראה שהן לתכלית המנגד יותר לפנימית ועצמות שלו ממש שה"ז למעלה מן פנימי' רצונו ברמ"ח מ"ע רק שהוא בא בדרך שלילה והעלם כו' וכמשל שיותר יכירו במוה"ע המלך במה ששונא בתכלית יותר ממה שיכירוהו בדברים שאוהב ביותר כו' וזהו שפגם הל"ת יותר קשה לעונש מפגם המ"ע כו' וד"ל והנה כתיב מוריד שאול ויעל דמשמ' שירידה זו לצורך עלי' היא דהנה באמת הרי אין רע יורד מלמעלה כלל כנ"ל והיינו העונש עצמו שהוא הרע כו' וכל עיקר משפט יריד' זו הוא רק חסד וטוב האמיתי דמשפט איהי רחמי כו' שהוא רק בשביל שיתברר ויתלבן ויתקן הפגם שפגם בחטאו ויצא נקי (כידוע שיש ב' מיני