טו, א

גבורות א' גבורות קשות לשיצאה ולכלות לגמרי והוא כמו המות ורע דקליפה שנק' אבדון אבל גבורות ממותקות לתקן הרע הוא השאול וגיהנם כו') שכדאי שיקבל עונש גדול כזה בשאול כדי שתטהר הנפש החוטאת ותהי' כלי מוכן לקבל זיו השכינה בג"ע מכל התו"מ שעשה בחייו בעוה"ז וכ"ש וק"ו שיהי' ראוי לקבלת שכר המצות בעוה"ב שהוא בחי' העדן עלא' דעין לא ראתה כו' וכמו שאמר גבי אחר מוטב לדייני' וליתי לעלמא דאתי וע"כ נק' חסד גדול ואמיתי כל עונש הקש' הזה וזהו מוריד שאול במשפט דאיהו רחמים וחסדים גדולים שירידה זו רק בשביל העלי' וזהו ויעל לעוה"ב ובג" שזהו עיקר המכוין בעונש זה ולא מצד הדין קשה הזה בעצם רק לאותן שיורדין ואינן כלל כו' וד"ל אך הנה מזה שמורידין לשאול כדי להתקן אנו רואים גדול יקר מעלת העילוי של שכר מצות בג"ע ועוה"ב עד שכדאי כל ירידה עצומה וקשה כזו דלפום צערא אגרא כו' ומזה מובן גודל עוצם הפגם שפגם שזהו רק מצד ערך עוצם מעלת היוקר ורוב העילוי במה שפגם כנ"ל במשל הבן שמאס אבן טוב וכלי יקר כו' או כמשל הנ"ל בדבר שמאד לנגד פנימיותו כו' וא"כ אנו רואים מן עונש הירידה הזאת עוצם יקר העילוי שאח"ז עד שבשביל זה הורד בעונש קשה כזה ונק' חסד גדול ואמיתי מטע' זה כנ"ל וזהו מוריד שאול בדין ומשפט שהוא באמת חסד אמיתית כדי שיעל לפ"ע הירידה ממש שמזה שיצוה להורידו בעמקי שאול יותר ניכר מזה גודל עוצם הפגם בדבר היקר ביותר שלזה הורד כ"כ וא"כ עלייתו יותר נעלה כל שירידתו יותר למטה וזהו עיקר ענין יראת עונש שהיא יראת הרוממות ממש שהרי עונש זה שמוריד שאול הוא בא מחמת משפט המלך לפי ערך פגם כבוד יקר מעלתו המרומם לעוברי רצונו עד שחסד יקרא כי אין מספיק העונש לפ"ע הפגם שפגם בעוצם היוקר ורום המעלה כו' א"כ זהו יראת הרוממות ממש ולא היראה מן העונש עצמו דכלא חשיב לגבי יראה זו במה שפגם ביקר כבודו המרומם שמחמת זה יצוה להורידו בשאול נמצא יראת אלקים מצד רוממות העצמות הוא דוקא ולא יראת עונש מצד עצם העונש כלל וד"ל. וזהו ענין התכלת שנקרא אשא תכלא שהוא עונש הבא מכח הדין וגבורה עליונה שבמלכות דאצילות במה שיצוה להוריד לנשמה בשאול תחתית כנ"ל שאין זה בא רק מעוצם יקר רוממות גדולת המלך שפגם ביקרו העליון ביותר וע"כ מדת הדין שלפי ערך רוממותו נק' אשא תכלא דאכיל כו' כמו מלך מרומם ביותר שכח הדין שלו הנמשך נורא מאד כאש אוכלת כו' לפ"ע תוקף רוממות גדולתו כו' וכך למעלה כתיב הן שמים לא זכו בעיניו כו' משום שלפי ערך הרוממות לא יצדק לפניו כדבעי וכו' כידוע ואעפ"י שזה שרש ומקור לכחות הדין שלמטה אבל הוא בא רק מעוצם הרוממות דוקא וזהו הנק' כורסייא דדינא כמו המלך ברוממותו כשיושב על כסאו לשפוט שהוא נורא מאד מאד מטעם הנ"ל וד"ל ובזה יתורץ דגם שאין רע יורד כלל מלמעלה מ"מ נק' אשא תכלא דאכיל כו' להיות שמצד הרוממות וההתנשאות ביותר יומשך כח הדין על המנגד לו ביותר עד שגם וסביביו נשערה כו' כנ"ל (וז"ש כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא והוא התכלת) רק מ"מ חסד גדול הוא במה שיצוה לענוש כדי שיתוקן כנ"ל ע"כ נק' גבור' שבחסד שמז' ניכר עוצ' היוקר והמעל' ביותר כנ"ל והיינו ענין חוטי תכל' שבציצי' שעל חוטי לבן שבתחל' נותן חוטי לבן כמ"ש ועשו לה' ציצי' על כנפי כו' ואח"כ נותן התכלת כמ"ש ונתנו על כו' פתיל תכלת והיה לכם לציצית ששניהם מצוה אחת והענין הוא שחוטי לבן הוא בחי' המשכות הקדושה כמו מבחי' שערות דעמר נקא כו' להאיר את החשך ודינין קשין ולהמתיקן והוא להיותה בחי' אורחות הוי' די"ג ת"ד שהן מנגדים לאורחות עקלקלות דשערות דקליפה כנ"ל וכמ"כ ממש חוטי תכלת הן מנגדים בתכלית לאורחות עקלקלות הנ"ל רק שהן באים בבחי' הגבורות והוא כח הדין הגדול ונורא הנמשך על המנגד הפוגם ביקר רוממותו שנק' אשא תכלא ונק' כורסייא דדינא כנ"ל וכידוע שזהו עיקר בחי' הגבורות שלא לסבול